מדינה ריבונית לא נופלת ביום אחד. היא נשחקת לאט לאט, דרך ויתורים, הכלה, פחד מהצבת גבולות, ובעיקר דרך טשטוש הקשר הבסיסי שבין חובה, נאמנות וזכויות. בהסתכלות שלי מהפריזמה הביטחונית, ישראל מצויה היום בכשל מסוכן, מערכות אזרחיות חיוניות, ובראשן מערכת ההשכלה הגבוהה, מתנהלות כאילו הן מנותקות מהמציאות הלאומית ביטחונית שבה הן פועלות. האקדמיה היא לא מרחב ניטרלי, היא מוסד של המדינה, היא ממומנת מכספי ציבור והיא חלק ממעטפת החוסן הלאומי.
ובכל זאת, בשנים האחרונות קמפוסים ממשלתיים הפכו לזירות שבהן מתקיימת פעילויות פוליטיות לאומניות קיצוניות של סטודנטים ערבים בשת״פ קומץ סטודנטים יהודים שמאלנים קיצוניים, לעיתים תוך הפרות סדר אלימות, איומים, חסימות, תקיפות והפחדה של סטודנטים אחרים והתגובה הממסדית קבועה, הכלה, שתיקה, והסברים על "מורכבות".
אין כאן מורכבות, אלא, נטו אובדן שליטה. ביטחון לאומי לא מתחיל בגבולות המדינה, הוא מתחיל באכיפת החוק בתוך מוסדות המדינה עצמה. כאשר אזרחים שאינם נושאים בנטל השירות הצבאי / הלאומי / האזרחי נהנים מהטבות מפליגות כמו מלגות, הקלות קבלה, העדפה מתקנת ובמקביל מנצלים את המרחבים הממלכתיים לקידום נרטיבים עוינים למדינה, זו שמממנת אותם, נוצר מסר חד, ברור וקטלני, המדינה חלשה, וניתן לפעול נגדה מבפנים בלי לשלם מחיר וזה כבר לא ויכוח ערכי, זו בעיה ביטחונית, וכשל בחוסן הלאומי.
1+אין מדינה מתוקנת בעולם שמעניקה זכויות יתר למי שאינו נושא בנטל הביטחוני, ובוודאי לא מעניקה זכויות יתר למי שפועל לערעור הלגיטימיות שלה עצמה. חופש ביטוי הוא לא החופש להפר את החוק. פלורליזם אינו הצדקה לאלימות, והכלה איננה מדיניות, אלא בריחה מאחריות.
באותו זמן, משרתי צה״ל ולוחמיו, אלה שהגנו בפועל על קיומה של המדינה תוך סיכון חייהם, שלמות גופם ונפשם , מגלים שמעמדם נשחק, לא רק שאין להם עדיפות בקבלה לפקולטות השונות, לעיתים הם נדחקים הצידה בשם “האיזון ”, בעוד מי שלא תרם למדינה את חובתו האזרחית ואף פועל נגד המדינה זוכה לקדימות. זהו ביזיון לאומי, זהו עיוות מוסרי, זהו כשל ערכי, זו תקלה אסטרטגית.
לסיכום: הגיע הזמן לומר את המובן מאליו בקול רם, מדינה שלא מציבה תנאים לזכויות, מוותרת על הריבונות שלה. מדינה שמממנת מוסדות שמאבדים שליטה, משתפת פעולה עם השחיקה שלה עצמה.
1+נדרשת חקיקת בזק ברורה וחד-משמעית, ללא התחמקויות. שירות צבאי, שירות לאומי או שירות אזרחי משמעותי צריכים להוות תנאי לזכויות יתר. מלגות, העדפה בקבלה לאקדמיה, סיוע ממשלתי והטבות יינתנו רק למי שנשא בנטל ומימש את חובתו האזרחית למדינה.
יש להנהיג אפס סובלנות להפרות סדר ולאלימות בקמפוסים. מוסד אקדמי שלא אוכף חוק וסדר יאבד תקציבים וייפגע במעמדו. יש לשלול מימון ציבורי מפעילות פוליטית חתרנית בתוך מוסדות מדינה. חופש הביטוי נשמר, אך לא על חשבון הביטחון והחוק.
זו אינה ענישה, אלא מנגנון הגנה עצמית של המדינה. שלושה עקרונות בסיסיים חייבים להתקיים במדינה חפצת חיים: בלי חובות, אין זכויות. בלי נאמנות, אין הטבות. ובלי גבולות, אין ריבונות. "אִם אֵין קֶמַח – אֵין תּוֹרָה" (מסכת אבות ג’, י”ז). בלי לשאת בנטל הביטחון , אין מדינה חופשית. בלי חובות אזרחיות, אין זכויות. בלי תרומה ממשית, אין לגיטימציה לדרוש משאבים, הטבות או קדימות על פני אחרים.
