ערב חג החנוכה, חג של נצחון האור על החושך המעטים על הרבים. האמונה הפשוטה על ההשכלה הנאורה המתייוונת. אז בימים ההם כשהסכימו ליהודי להיות פרופסור לדת ולפולקלור אבל לא דוס חלילה. ובזמן הזה כשאפשר להיות בעד קידמה ורב תרבותיות ופלורליזם אבל אוי ואבוי אם מישהו יעיז לעשות איזו סצנת הדתה.
נר ראשון באוסטרליה והתמונות של היהודים הרצים חוזרות כמו בגרמניה, כמו בנובה כמו בסידני, יהודים שונים סיבה זהה. ואנחנו שנשב כאן בארץ יכולים להחליט ולבחור את סיבת הרצחנו. האם זה בגלל עזה? זה בגלל ג׳נוסייד? זה בגלל הכיבוש? האם לא היינו נחמדים מספיק נאורים מספיק? נמוכים מספיק או גבוהים מספיק? בגרמניה היו שואלים האם לא היינו משכילים מספיק? או מהירים מספיק? מה היינו, או לא מספיק היינו, שנרצחנו. מה היינו בבוקר שמחת תורה? שיצדיק עלינו תיעוב כזה, שנאה כזו משולכת רסן.
מה צריכים אנחנו להיות כדי להתקבל על ידי משפחת העמים ותרשו לי להוסיף עם משפחה כזו מי צריך אויבים והשאלה הזו נוקבת ומהדהדת לא כדי שהגוי יענה אליה אלא היהודי. מה יש בך יהודי יקר שלא תצליח להתערבב ולהיטמע להיקלט להשתלב להתלבלב תעשה רילוקיישן והלוקיישן ירדוף אותך בחזרה. מה עשית שהוא כל כך רע שאתה תמיד עדיף במיתתך יותר מאשר בחייך. לא בא לך לענות על זה בעצמך? בחייך.
נר ראשון של חנוכה ואנחנו נתבעים להתחבר למכבי שבנו לחשמונאי. לחפש פח של שמן טהור בנפש כזה שבדיוק לא מתערבב ולא משתלב ולא מסתאב ששומר על טוהר היותו הוא. אולי הגיע הזמן, להבין שלעולם לא נצא ידי חובת העולם. שכל שנותר לנו הוא להיות אנחנו בגאון ובתפארת. בלתי מתנצלים בלתי מתפשרים לא מנהלים סכסוך ולא נושאים עיניים אל גדולי ההסברה. כאן. בארץ המובטחת פשוט כי היא מובטחת לנו וחוץ ממנה אין לנו שום מקום לחזור אליו בחזרה.
ועוד נקודה קטנה ברשותכם כשמדברים בכזה תיעוב על גיוס חרדים ושיתנו מעצמם כאן במדינת היהודים תנו, רגע של כבוד וקרדיט לחסידי חב"ד על מסירות הנפש על הסיכון והוויתור בחיים האישיים, לא לגלגל עיניים ולזלזל בשיא הקרירות. בסוף, איך שלא תסובבו את זה הם נותנים לעם ישראל וואחד שירות.
