עבור הישראלי הממוצע, המילה "מיאמי" מתקשרת לרוב לחופשות, נדל"ן או החיים הטובים. אלא שמתחת לפני השטח, מתקיימת מציאות מורכבת של אלפי ישראלים ויהודים שנקלעו למצוקה רחוק מהבית. בדיוק ברווח הזה פועל ארגון Yedidim USA, שצמח מיוזמה מקומית לאחד הארגונים החברתיים החזקים והמשפיעים בחוף המזרחי של ארה"ב.
מה שהחל כרצון לסייע, הפך עם השנים למערכת משומנת שמפעילה מבנה קהילתי רחב ידיים. רשימת השירותים שהארגון מספק מזכירה רשימת מחלקות של עירייה קטנה: בנק מזון פעיל, גמ"ח בגדים ונעליים, מאגר ציוד רפואי להשאלה ומחסני ציוד לוגיסטי לשעת חירום. גולת הכותרת היא שני "בתי חסד" – דירות מאובזרות שהארגון מחזיק ומעמיד לרשות משפחות מישראל המגיעות לטיפולים רפואיים מורכבים בארה"ב, ומאפשרות להן להתרכז בהחלמה ללא דאגות כלכליות.
5+מי שמנהל את כל האופרציה הזאת הוא ערן חזן בן ה-47, יליד חדרה, שגדל בשכונת הפועל המזרחי למשפחה ענייה ולהורים גרושים. את גיל ההתבגרות עבר כמעט ללא מסגרת משפחתית, וכבר מגיל 16 התמודד לבדו עם החיים עד הגיוס לצה"ל. לאחר השירות יצא לארה"ב לראשונה, חזר לשנה וחצי, ואז עזב שוב – ומאז בנה מסע חיים יוצא דופן של עשייה ישראלית בתפוצות.
בריאיון מיוחד שערכנו עימו לאתר C14, שאלנו האם לדעתו ליהודים בארה"ב יש נטייה מיוחדת לחסד וקהילתיות – או שככה זה אצל כולם. "יש הרבה קהילות טובות בארה"ב, אבל אצל יהודי מיאמי זה מורגש במיוחד" ענה. "חסד ונתינה הם לא רק ערכים – זו זהות. אנשים כאן נותנים בלי לבדוק מי מבקש. וזה היופי".
5+בשנת 2003 הגיע חזן למיאמי, שם הוא חי ופועל עד היום, והפך לדמות מובילה בקהילה הישראלית-יהודית בדרום פלורידה. את תחילת דרכו בארה"ב עשה כעובד פשוט בחברת מטבחים. במהלך העבודה נפצע ביד פציעה קשה שמנעה ממנו לעבוד כחצי שנה. המעסיק נטש אותו בבית החולים ללא תמיכה או אחריות. במקום להישבר, חזן קם על רגליו, השתמש במענק הצבאי הצנוע שהיה לו ובזמן השיקום – ובנה מאפס עסק משלו בתחום המטבחים, השיש והריצוף בארה"ב, בבהאמאס ובאיים הקריביים.
בשנת 2010 התחתן, וב-2011 נכנס יחד עם רעייתו לענף הנדל"ן, תחום שבו המשיכו לצמוח ולהתפתח בשנים שלאחר מכן. פריצת הדרך הקהילתית הגיעה בתקופת הקורונה. חזן החליט לוותר כמעט לחלוטין על עסקיו ולהקדיש את רוב זמנו לעזרה לישראלים שנפגעו כלכלית ונפשית. בהמשך העשייה התרחבה גם למוסדות חינוך, לקהילה היהודית הרחבה ולהסברה ציונית.
5+לדבריו, "המטרה של הארגון פשוטה. להיות רשת הביטחון. אנשים מגיעים לארה"ב ולפעמים נופלים בין הכיסאות – בלי ביטוח, בלי משפחה ובלי ידע. אנחנו הגוף שמחבר את כל הנקודות".
חזן יזם את הקמת "כפר ידידים", מרכז תמיכה ושיקום ללוחמים שחזרו ממילואים לאחר 7 באוקטובר – מקום שמעניק לינה, אוכל, טיפול רגשי, תמיכה למשפחות וליווי מקצועי. הארגון מפעיל מבנה קהילתי גדול שבו פועלים בנק אוכל, גמ"ח בגדים ונעליים, ציוד רפואי להשאלה וציוד לוגיסטי לשעת חירום. בנוסף, הארגון מפעיל שני בתי חסד למשפחות מישראל המגיעות למיאמי לטיפולים רפואיים מורכבים וממושכים.
לא רק לישראלים: חמ"ל סיוע בזמן אסונות
אחד המאפיינים הייחודיים של "ידידים USA" הוא ההחלטה העקרונית לא להגביל את הסיוע לקהילה היהודית בלבד. הארגון הפך לכוח חילוץ וסיוע מוכר ברשויות האמריקניות בעתות משבר. "העיקרון שלנו הוא שאדם בצרה – הוא אדם בצרה", אמר חזן. כך למשל, לאחר הוריקן "איאן" שהכה בפלורידה, שינע הארגון ציוד, מזון ודלק לאלפי אמריקנים שנותרו חסרי כל.
5+רגע השיא של הפעילות ההומניטרית נרשם באסון קריסת הבניין בסרפסייד (Champlain Towers). "שם המושג 'אור לגויים' קיבל משמעות מעשית", שיחזר חזן. "הקמנו בשטח מערך תמיכה עצום. זה לא היה סיוע ליהודים בלבד. תמכנו באלפי כבאים, אנשי כוחות הצלה אמריקנים, עובדי בריאות הנפש ומשפחות הנעדרים מכל הדתות. כששאלו אותנו אם באנו לעזור רק לקהילה שלנו, התשובה הייתה במעשים בשטח. זו הייתה קהילה אנושית שמתאחדת להציל חיים".
ממרכז קהילתי לכפר שיקום ללוחמים
מאז ה-7 באוקטובר, שינה הארגון את פניו והפך לזרוע אזרחית התומכת במאמץ המלחמתי של ישראל, הן מרחוק והן במיאמי עצמה. בשבועות הראשונים הפך המטה למוקד שילוח של ציוד טקטי ורפואי לישראל, אך מהר מאוד זיהו בארגון צורך חדש: הטיפול בחוזרים משדה הקרב.
5+כך נולד פרויקט הדגל החדש – "כפר ידידים". מדובר במרכז תמיכה ושיקום כולל המיועד ללוחמים שחזרו ממילואים וזקוקים לניתוק ולעיבוד החוויות לפני החזרה לשגרה. "הכפר מעניק מעטפת מלאה", הסביר בארגון. "זה מתחיל בלינה ואוכל חם, ממשיך בטיפול רגשי ותמיכה נפשית, ומסתיים בליווי מקצועי למציאת עבודה. אנחנו מטפלים גם במשפחות המילואימניקים שחיות במיאמי ונפגעו כלכלית או נפשית מהמצב".
האם קיבלתם קריאות סיוע במהלך הטבח?
"כן, והרבה. לוחמים שנתקעו בחזרה, משפחות שחיפשו מידע, אנשים שרצו לדעת איך לתרום, הורים שהיו פשוט בהלם ורצו לדבר עם מישהו. במשך שבועות היינו מוקד חירום קהילתי של ממש. אנשים ידעו שתמיד יש אצלנו מענה".
מהראייה שלך, מה השתנה אצלי יהודי ארה"ב מאז המלחמה? האם יש חשש להזדהות עם ישראל?
"האנטישמיות עלתה, ויש אנשים שמרגישים פחות בטוחים לשים מגן דוד או לדבר עברית ברחוב. אבל במקביל קרה גם משהו הפוך: נולדה תחושת גאווה. יהודים התלכדו. אנשים שהיו שקטים – פתאום עומדים בחזית. ישראל הפכה לסמל של כוח וזהות, לא רק למקום רחוק. הרבה יהודים פה גם מרגישים שהיה חסר תמיכה בעבר – והיום הם חוזרים ובגדול, עם מחויבות עמוקה יותר לישראל ולחיילים".
"הכוח הוא באנשים"
למרות שהארגון מנוהל בסטנדרטים גבוהים, הוא נשען כולו על פילנתרופיה והתנדבות. המימון מגיע מתורמים פרטיים, ולדברי חזן, ברוב הפעילות עומדת משפחה ציונית אחת שמעדיפה להישאר בעילום שם.
5+"בסופו של דבר, ארגון הוא רק פלטפורמה", סיכם חזן. "הכוח האמיתי הוא הקהילה שמפעילה אותו. המתנדבים, התורמים, האנשים שמגיעים לארוז ארגזים או לארח משפחה חולה. במיאמי נוצרה זהות מעניינת – שילוב של החום והישירות הישראלית עם תרבות הנתינה היהודית-אמריקנית. השילוב הזה הוא המנוע של ידידים".
כארגון שפועל באמריקה, האם יש בכם תחושה של "ישראליות"? או שאתם פועלים אך ורק מהמקום היהודי?
"אנחנו שניהם. יש בנו ישראליות חזקה – הישירות, החום, העשייה, התחושה שכולנו משפחה אחת. אבל אנחנו גם פועלים מתוך ערכים יהודיים עמוקים של חסד, ערבות הדדית ואחריות. אצלנו שתי הזהויות האלה הולכות ביחד. זה אותו לב".
לסיום, אם היית צריך לבחור סיפור אחד מתוך כל העשייה שלכם שמייצג בעיניך את צמד המילים "אור לגויים". מה היית בוחר?
"עבורי, סרפסייד הוא הדוגמה הכי עמוקה ל"אור לגויים". כבר בימים הראשונים באתר ההרס פגשנו אלפי מתנדבים וכוחות הצלה – אמריקנים, לטינים, יהודים ונוצרים – כולם מאוחדים בניסיון להציל חיים. חשוב לומר: רובם כלל לא היו יהודים. העובדה שצוות חילוץ מהצבא הישראלי הגיע, ושחלק מהדיירים היו יהודים, גרמה לאנשים לשאול אותנו: "באתם לעזור רק ליהודים?", והתשובה שלנו הייתה ברורה: "ממש לא. אנחנו כאן בשביל כולם"".
חזן סיפר כי במהלך כל אותה התקופה הוא והמתנדבים של הארגון תמכו "באלפי כבאים, צוותי רפואה, אנשי זק"א, עובדי בריאות הנפש ושירותי החירום האמריקאים. כל מי שהתנדב או עבד בשטח קיבל מאיתנו אוכל, ציוד, תמיכה לוגיסטית ועזרה רגשית".
לדבריו, "גם המשפחות שחיכו בחוסר ודאות קשה קיבלו מאיתנו ליווי אישי, מלונות, מענה לצרכים בסיסיים וכל תמיכה אפשרית. זה לא היה "סיוע יהודי למען יהודים". זו הייתה קהילה אנושית שלמה שמתאחדת כדי להציל חיים – בלי הפרדה, בלי פוליטיקה, בלי גבולות. וזו, בעיניי, המשמעות הטהורה של אור לגויים".
