אתמול החליטו כל מיני עיתונאים שחושבים אותו דבר ומדברים אותו דבר לקיים כנס. "כנס חירום" הם קראו לו. בכותרת, ההתנגדות לסגירת גלי צה"ל – התחנה הצבאית שמתמחה בשכפול עיתונאים מאותו מועדון סגור, בעלי דעה אחת.
אז האנשים ששולטים במיקרופונים כבר עשורים נכנסו למצב התקרבנות. יושבים שם אותם פרצופים מוכרים, אותם נאומים מלאי פאתוס על התדרדרות המדינה ועל זמנים של אימה. הם דיברו על חופש ביטוי ועל פלורליזם אבל מחאו כפיים בהזדמנות הראשונה שהשמיצו את הערוץ, שמה לעשות? לא נשמע כמוהם.
אלה דמוקרטים! אבל יש להם קווים אדומים: אסור לבקר את היועמ"שית, אסור לבקר את בג"ץ, אסור לבקר את השופט עמית – האמת הופכת לשקר ברגע, וכולם מהנהנים בהסכמה.
זו לא עיתונות – זו ברנז'ה קטנה עם מציאות אלטרנטיבית. הפחד שלהם מהשינויים בתקשורת נובע מאיבוד הכוח והשררה. הם שלטו במשך שנים במחשבה ובדעה ועכשיו הם סוף סוף מגלים שהקהל כבר לא שבוי, שהציבור כבר לא קונה את הקשקושים שלהם.
