השבועות הראשונים שלאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה הכניסו את טורקיה לשלב הסופי בתפקיד שלה, זאת לאחר שתמכה בכוחות המורדים של אל-ג'ולאני במשך כל מלחמת האזרחים המתישה בסוריה. כשהוא מרוצה מאוד מהמצב החדש, ארדואן היה מהמנהיגים הראשונים שברך את הממשל הסורי החדש ואף הציג את עצמו כבן ברית מרכזי במדינה, בעידן שלאחר אסד.
טורקיה הייתה המדינה הראשונה ששלחה פקיד בכיר לסוריה כדי להיפגש עם אל-ג'ולאני במעון הנשיאותי. במהלך שמונת החודשים הראשונים שלאחר נפילת אסד, ובאמצעות מהלכים אינטנסיביים, טורקיה גם הייתה המדינה הראשונה שפתחה מחדש את שגרירותה בדמשק.
3+אמנם ארדואן אכן עזר צבאית למורדים במהלך מלחמת האזרחים, אך המהלך שתרם כנראה הכי הרבה לאל-ג'ולאני הגיע דווקא אחריה. ימים ספורים לאחר נפילת אסד, שר החוץ הטורקי האקן פידאן שכנע את רוסיה ואת איראן שלא להתערב ולעזור לרודן. כשנשאל פידאן "איך שכנעת את רוסיה לא לעמוד לצד אסד?" הוא השיב במילה אחת: "דיברנו".
גופי תקשורת ברחבי המזרח התיכון הניחו באותה תקופה שתפקידה של טורקיה בסוריה יגמר בקרוב לאחר שהמדינה תתייצב, אך לארדואן היו תוכניות אחרות. הוא הבין שהוא יכול להיכנס ברווח שהשאירו רוסיה ואיראן לאחר נפילת אסד ולבסס את כוחו בשטח המדינה של אל-ג'ולאני.
3+אז מה האינטרס של ארדואן ולמה כלכך חשוב לו להשתקע בסוריה?
בחלקה המזרחי של טורקיה חיים במשך עשרות שנים מיעוט כורדי. למרות שהם נקראים מיעוט, מדובר במיליוני בני אדם (ההערכות הן בין 15 ל-20 מיליון) שמהווים בין 18 ל-25 אחוזים מהאוכלוסייה. המתיחות בין הממשל לבין הכורדים נכחה כמעט לאורך כל ההיסטוריה של טורקיה אך היא הגיע לשיא מסוים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.
במהלך המלחמה, ארה"ב הקימה כוח צבאי בין לאומי בסוריה שנועד להילחם בדאעש (SDF – Syrian Democratic Forces). הכוח התבסס בעיקר על גוף לחימה שהיה שייך לכורדים שבסוריה. ארדואן הרגיש מאוים מהעובדה שמתפתח לו גוף צבאי כורדי בתמיכה אמריקאית על הגבול (בנוסף למחתרת הכורדית שכבר פעלה בטורקיה) והוא החליט שהוא מגדיר את ה-SDF כארגון טרור ואף תקף אותו מספר פעמים.
3+הנשיא הטורקי הבין בדצמבר שעבר שעבר שיש לו הזדמנות. הוא האמין שבעזרת עזרה לסוריה החדשה הוא יצליח לשכנע את ארצות הברית לאמץ תפיסה חדשה שתוביל אותה לנטוש את תמיכתה ב-SDF שעדיין פועל בצפון-מזרח סוריה. בינתיים, נראה כי תוכניתו עובדת וכי ארה"ב תתמוך ביישום ההסכם שנחתם בין אל-ג'ולאני לבין מפקד ה-SDF בדמשק ב-10 במרץ. ההסכם נועד לשלב את ה-SDF במוסדות הצבא והביטחון הסוריים וכך לסיים את ה"איום" שהם מהווים בגבול עם טורקיה.
ה-SDF מהצד השני דורשים שטורקיה לא תראה במוסדותיהם הצבאיים, המנהליים והביטחוניים ובמערכת המנהל העצמי בצפון-מזרח סוריה איום, משום שאלו מוסדות של שלום וביטחון. האינטרס של הארגון בשילוב עם כוחות אל-ג'ולאני הוא שהמנהיג החדש ייתן להם לנהל את המחוז שלהם (בו גר רוב כורדי) באופן עצמאי – אבל תחת סוריה החדשה.
3+ארדואן מצידו לא יסתפק בהסכם. במהלך התקופה הקרובה טורקיה צפויה להמשיך לבסס את מעמדה ככוח המשפיע ביותר בעיצוב מחדש של סוריה, תוך ניצול יחסיה ההדוקים עם הממשל החדש והתגברות התמיכה האמריקנית בתפקידה. המהלכים שלה במציאות הסורית החדשה מצביעים על רצונה למלא את הוואקום הצבאי שנוצר עם עזיבת רוסיה ואיראן באמצעות הקמת בסיסי יבשה, ים ואוויר במרכז סוריה ועל חופיה.
הדברים הללו כבר העלו את החשש הישראלי משילוב טורקי שכזה בשכנתנו מצפון. לפי העיתון הסעודי "א-שארק אל-אווסט", ישראל וטורקיה אכן ניהלו שיחות בנושא ואף קבעו כללי מעורבות כדי למנוע עימות ביניהן בסוריה, זאת במסגרת פגישות שהתקיימו באזרבייג'אן בחודש מרץ שעבר. הנשיא טראמפ ניסה גם הוא לגשר בין הצדדים ולמצוא פתרון אך ראש הממשלה נתניהו היה נחוש בעמדתו ואמר כי "לא יאפשר הקמת בסיסים של צבא טורקיה בסוריה".
