אתמול סוף סוף חודשה חקירתה של הפצ"רית לאחר חודש. מה אפשר לעשות בחודש שלם שבו הפצ"רית שוהה באיכילוב? חודש! בלי לחץ. בלי חקירה אמיתית. עם ים של זמן לחשב מהלכים. וגם, לשבש ולשבש.
ובינתיים קורים הרבה דברים מוזרים. הטלפון שלה נעלם בים וחוזר לפתע – עובד עם סוללה חצי מלאה.
ובמקביל בגץ פוסל שני מלווים לחקירה, שני שופטים מכובדים, שפתאום, דווקא בתיק הדרמטי הזה, "לא מספיק טובים". וכך נשאר תיק רגיש בלי חקירה אמיתית, בלי מלווה ובלי שאף אחד לוחץ.
1+עכשיו תשוו ליחס כלפי ראש הממשלה. מי שמנהל פה מדינה בעת מלחמה שמתנהל מול לחצים מדיניים-ביטחוניים כבירים ובתוך כך מנסה להביא להסכמי שלום היסטוריים. וראש הממשלה הזה מגיע שלוש פעמים בשבוע לבית משפט. בלי דחייה. בלי חסד. שם המערכת אבן. הרי כל כך חשוב לעסוק בכתבות באתר זניח מלפני עשור.
1+המסקנה פשוטה: יש נחקרים שהמערכת לוחצת, מייאשת, מתנכלת. ויש נחקרת שהמערכת עוטפת אותה בעדינות, ברכות. לא כמו חשודה, כמו משפחה. וזה כל הסיפור.
