האירועים האחרונים סביב הקצין גרמן גילטמן מעוררים שאלות עומק באשר למצבה הערכי והמנהיגותי של צה"ל. כאדם שמכיר הן את הרמטכ"ל והן את גילטמן לאורך שנות שירות משותפות, קשה להישאר אדיש. בעבר, בשנות האלפיים המוקדמות, דמותו של גרמן סימלה בעבור רבים את דמות הקצין המצטיין, מסור, מקצועי, ומחויב. אך נדמה כי אותם ימים של תמימות וביטחון בערכים משותפים חלפו, ואת מקומם תפסו סדקים גוברים באתוס הצבאי המשותף.
הרגע המכונן עבורי לא היה ב-7 באוקטובר 2023, אלא חודשים קודם, עם פרוץ מחאת הסרבנות שיופתה במושגים כמו "ביטול ההתנדבות". תופעה זו, שהובלה בידי ארגונים כ-"האחים לנשק", חשפה עומק של שבר ערכי בתוך קהילת המשרתים. המחאה, אשר רבים נטו לראותה כהבעת מצפון לגיטימית, סימלה למעשה חתירה תחת יסודות הלכידות הביטחונית של ישראל.
2+במרץ 2023 חשפתי ממצאים מדאיגים שהעידו על ממדי ההשפעה של התופעה על קצינים ולוחמים. היו מי שניסו להזהיר מפני ההשלכות, אך בציבור ובמערכת הביטחונית נותרה אדישות מדאיגה. גם ניסיון לארגן הפגנות תמיכה בצה"ל נותר כמעט בלתי מסוקר, בזמן שהרוח הציבורית נסחפה לשיח של התנגדות פוליטית חריפה.
במציאות זו, כאשר קציני מילואים נטלו חלק במחאה הקוראת לא לשרת תוך איום מול הממשלה, נפרץ גבול מסוכן: הקו המבחין בין צבא העם לבין צבא פוליטי. מי שבחרו להצטרף למחאה שכזו, עשו מעשה שמחליש את תשתית האמון שעליה נשען צה"ל מראשית ימיו.
גרמן גילטמן, בעשייתו רבת השנים ובתרומתו לביטחון ישראל, ראוי להכרה. אך השתתפותו כקצין בכיר במאבק פוליטי שחרג מהפסים המקובלים שלא לומר יותר מכך, מערערת את זכותו להמשיך ולשמש דמות פיקודית פעילה במדים. שירותו במילואים במלחמה לאחר מכן הוא אולי מעשה מתקן, אך אין בו כדי למחוק את הפגיעה הערכית שבקודמתו.
2+לכן, המחשבה לקדמו בדרגה מעוררת תמיהה נוקבת. המינוי המוצע, כמו גם התמיכה בו מצד בכירים במטה הכללי, מרמזים כי לקחי פרשת הסרבנות טרם הופנמו. ישנם מעשים שבגינם המחילה אינה עולה בקנה אחד עם אחריות מערכתית. האם ייתכן שהחברים במטכ"ל שהצביעו בעד המינוי הזה לא חיים את ההוויה החברתית בישראל שלאחר ה-7 באוקטובר?
בסופו של דבר, צה"ל הוא צבא העם. מי שבחר, גם לרגע, לערער על עצם קיומו של צבא זה תחת מסווה מחאתי איבד את זכותו לשוב ולהנהיג בו. הוא אולי יכול להתגאות בעברו, אך לא לשמש כדמות המעצבת את עתידו של צה"ל, שחייב להישאר מאוחד ונקי מתופעות דומות.
איני יכול להבין גם את הניסיון לאחוז במקל בשני קצותיו – הרי הממשלה היא אותה ממשלה, והאנשים המובילים הם אותם אנשים, אז מהו ההסבר שלך, גרמן, לכך שלפני קצת יותר משנתיים היית חלק ממנגנון שהוביל תהליך מטריד שפגע בצה"ל בדיוק אל מול אותה ממשלה?
2+בעיני אחת משתיים, או שאין לך עמוד שדרה, או שאתה לחלוטין מבולבל. אני קורא לך- "של נעלייך". לא ממקום תוקפני, אלא ממקום של החזרת הדברים למקומם הראוי. לפלירטוט המסוכן בו נקטתם במחאה ההיא יש השלכות, ולצערי הרב האירוע הזה נותר ללא טיפול ראוי, ובטח עבור מי שעמד בראש השורות שהובילו אותו.
עשית נכון, גרמן, שפנית פניית פרסה, אבל הטיעון כאילו ביצעת זאת כתוצאה מפרשנות פוליטית מעוותת של שר הביטחון – לא משכנעת. כיוון שבאותו רגע שבו בחרת לשים על עצמך סמלים של ארגון מחאה פוליטי, אתה הוא זה שמראש וראשונה הלך לכיוון לא נכון – התנצלות בסגנון "פעלתי לא נכון" הייתה יכולה להתקבל כטיעון ראוי.
ולרמטכ"ל אני אומר – אם אנחנו כחברה וכצבא מבקשים לנקות את רוח המרד שהתקיימה כאן על ידי קבוצת אנשי מילואים לפני ה-7 באוקטובר, אנחנו בטח לא נקבל את קידומם בארגונים ציבורים, כל שכן צה"ל. אם הם מבקשים מחילה – נא יעברו בדרך המקובלת, שהיא בראייתי לא פחות מחקירה בחשד לפגיעה בביטחון המדינה. מעבר לכך, כדאי שהיושבים סביב שולחן המטכ"ל יהיו רגישים יותר למצב הזה, ולהוויה החברתית של ימינו, אחרת אנחנו לא נצא מהורטיגו הערכי בזמן הקרוב – וזה כבר באמת מסוכן.
