בית המשפט העליון קבע היום (ראשון), ברוב דעות, כי לילדיהם הקטינים של מי שקיבלו אזרחות לפי חוק השבות, שאינם יהודים בעצמם, לא קמה זכאות לקבלת אזרחות ישראלית מכוח סעיף 8(א) לחוק האזרחות.
הסוגייה שנדונה עסקה בפרשנות סעיף 8(א), הקובע כי "התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל, והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו". בית המשפט בחן אם הסעיף מתייחס להורה שקיבל אזרחות לפי חוק השבות או רק להורה שרכש אזרחות דרך מסלול ההתאזרחות הקבוע בסעיף 5 לחוק האזרחות.
הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נועם סולברג והשופטים דפנה ברק-ארז, דוד מינץ, יוסף אלרון ואלכס שטיין – קבע כי הסעיף מתייחס רק להורה שקיבל אזרחות באמצעות מסלול ההתאזרחות. בהחלטתם ציינו השופטים כי חוק השבות נועד לאפשר עליית יהודים מן הנכר בעוד שמסלול ההתאזרחות נועד למי שכבר שוהה בישראל ומבסס שורשים.
בית המשפט ציין כי ניתן להסדיר את מעמדם של הילדים החסרי אזרחות באמצעות כלים אחרים הקבועים בחוק, מבלי להרחיב את סעיף 8(א) לחוק האזרחות.
דעת המיעוט של השופטת רות רונן סברה כי הסעיף יכול להתייחס לכל תהליך רכישת אזרחות, כולל לפי חוק השבות, וכי פרשנות המדינה יוצרת הבדלי מעמדות בלתי רצויים בין הורים וילדים ואינה מתיישבת עם תכלית החוק – זכויות הילד וחיי המשפחה. השופטת רונן סברה כי יש לבכר את פרשנות המשיבים.
