אוקספורד הכריזה על מילת השנה – "rage bait" (פתיון זעם) – תוכן במרשתת שנועד במכוון להכעיס, לעורר זעם ולהוציא אותנו משלוותנו. השימוש במילה זינק פי שלושה השנה, והיא משקפת בדיוק את מה שכולנו חשים: הרשתות החברתיות מוצפות בדמויות ובתכנים שמעוצבים כדי לגרום לנו להתפוצץ. האלגוריתמים מעודדים את זה, כי זעם מייצר קליקים, ותגובות זועמות מייצרות תנועה (טראפיק) בחשבון.
יש לנו נטייה מזוכיסטית להיתפס אל הרע, זה עונה לנו על הצורך הקמאי להוכיח שהעולם רע; אי אפשר לסמוך על אחד ואז ממילא יאללה בלאגאן, גם אני לא מחויב לשום דחיית סיפוקים מוסרית. תחושת הייאוש הכללית מסתדרת היטיב עם תרבות הפרוגרס שרוצה לראות אפילה ופסימיות בכל דבר. הנקודה היא שאנחנו לא באמת רואים את כל התמונה. אנחנו רואים רק את מה שהאלגוריתם מעלה לנו.
2+האמת היא שרוב בני האדם טובים. על כל דמות או תופעה מעצבנת יש מאה תופעות שעושות טוב בשקט, מבלי שמישהו מצלם אותם או מעלה עליהם סטורי. האווירה ש"העולם משתגע" מגיעה מפני שהתרבות שלנו מעצימה דמויות מוחצנות. ככל שאדם פרובוקטיבי יותר – הוא תופס יותר נפח. לא בגלל שהוא טוב יותר, אלא כי הוא מפורסם יותר.
באנשים מסוג זה קיים פער טבעי בין התדמית החיצונית שלהם לבין מה שמתרחש בתוכם פנימה. ומכיוון שכך – הם גם נופלים יותר, וגוררים עימם את התחושה ש"כולם נופלים מסביב". זה בדיוק עיקרון ה-rage bait: תוכן מוחצן ופרובוקטיבי שמושך תשומת לב לא בגלל שהוא משמעותי, אלא כי הוא רועש.
2+כשיעקב ועשיו נפגשים בפרשת וישלח יעקב אומר "יש לי כל", ועשיו עונה "יש לי רב". המפרשים מסבירים שהמילה "כל" מבטאת מבט כללי ואיכותי – חוויה של שלמות פנימית. לעומת זאת, המילה "רב" מבטאת ריבוי כמותי מוחצן. יותר חפצים, יותר רעש, יותר נוכחות.
אנשי הכמות תמיד מפורסמים יותר ומהירים יותר מאנשי האיכות. לכן עשיו מציע בזחיחות "נסעה ונלכה" – בואו נזוז, מהר, קדימה. אנשי האיכות, לעומת זאת, מופנמים ואיטיים יותר. לכן יעקב עונה לו "אני אתנהלה לאיטי… עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".
אנשים מוחצנים עולים מהר ונופלים מהר. הם מקבלים מיליוני לייקים, מדרגים במהירות בטיקטוק, ואז קורסים בצורה דרמטית. התרבות הדיגיטלית שלנו בנויה לתגמל את ה-rage bait, את הפרובוקציה, את העוצמה המוחצנת.
2+אבל הנה העניין: לא להתרגש. גם שעשיו מגיע עם ארבע מאות איש, וגם שנאלצים להשתחוות לו והוא מקבל מיליוני לייקים – בסופו של דבר, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, והייתה לה' המלוכה. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
איכות מנצחת כמות. תמיד. הדרך האיטית של יעקב, הפנימית, המהותית – היא זו שמחזיקה לאורך זמן. הרעש של עשיו עובר. למרות כל הזעם שברשת, יש עדיין הרבה מאוד טוב בעולם. רק שהוא לא מהודהד באותה עוצמה באלגוריתם; כי הוא לא צריך
