בזבזתי 5:56 דקות מהחיים שלי בצפייה בסרטון הכי דוחה של ליאור שליין מאז ומעולם. שליין, למי שלא מכיר – ויש לא מעט כאלה – הוא בן זוגה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואיש טלוויזיה שנפלט מהתקשורת וניסיונותיו לשוב אליה כשלו בזה אחר זה. בסרטון, שנמשך כמעט שש דקות (נצח במונחים של טיקטוק), ניסה שליין להסביר בהתנשאות מבחילה לדור הצעיר כמה הדת היא מפחידה ומאיימת, ושכל הכיף האמיתי נמצא אצלו – בצד החילוני, הליברלי והאתאיסטי.
שליין, "אביר הליברליזם החילוני", נראה בסרטון כמי שאיבד את העשתונות. הוא מציג שירים של אודיה, בן צור ושחר טבוך, ואפילו משבץ תמונה של ח"כ לימור סון הר-מלך בהקשר לכיסוי הראש שלה, כל זאת במטרה להעביר לדור הצעיר את המסר הבא: "עובדים עליכם. הדת היא חושך, היא ברית מילה כואבת, היא איסורים. בואו אליי, אצלי כיף, אצלי מותר לאכול צ'יזבורגר".
6+בשם כבודי והמקום שבו אני כותבת, לא אצטט את הבוטות הדוחה שבה הוא השתמש במהלך הסרטון שוב ושוב, כשניסה לשכנע אותי ואת יתר הצופים כמה הדת חשוכה. לפני שאתייחס לטיעונים המטופשים של איש התקשורת "המלומד", הדבר שעניין אותי יותר הוא: מה המריץ את שליין להכין סרטון כזה? מה גרם לו להשקיע זמן ומחשבה בכתיבת תסריט, בחיפוש לוקיישן לצילום, בצילום, בעריכה, אפילו "מגניבה" הייתי אומרת?
התשובה: ההתקרבות של הדור הצעיר ליהדות.
כן כן, אותה יהדות של "ההם" מבני ברק ומאה שערים, שפתאום מתחילה "לחדור" גם את המחסומים של תחנות רדיו ותיקות, פלייליסטים מובילים ועוד. ממש אסון. נראה כי הוא לא יכול היה לשמור בבטן את גודל המאורע ואץ רץ להכין סרטון אזהרה לבני הנוער, שחלילה לא ייפלו לתרמית.
"לא! בבקשה אל תקנו את זה", זעק, שלא לומר התחנן, שליין בפתח הסרטון. לאחר מכן הציג לדוגמה שירים של אודיה שנכנסו ללקסיקון של צעירים רבים בישראל – והפציר בצופים: "בבקשה תנו לי כמה דקות. אני מבין שזה באופנה עכשיו, דת".
6+ומיד, מחשש שיאבד את הצופים, החל לפרט את משנתו על הלבוש של אודיה, על מיניותו של שחר טבוך, ואיך לא – שיריו האמוניים של בן צור. "דת זה לא Fun", הצהיר בפנים עייפות למצלמה. "במיוחד לא לאנשים צעירים, סקרנים שרוצים לטרוף את העולם – בלי להפריד עכשיו בין בשר לחלב".
השיא "הקומי" של הסרטון מגיע כששליין ניסה להסביר את התופעה בעזרת קונספירציה שנשמעת כאילו נלקחה מהפרוטוקולים של זקני ציון. הטענה המגוחכת: הרבנים הבינו שהדת היא מוצר גרוע, אז הם "קונים" פרזנטורים. הם משלמים לאומנים כדי להחדיר מסרים דתיים. פה אני חייבת להודות שממש צחקתי בקול.
נראה כי שליין, שחי לו בין "הנאורים" ואנשי החופש והליברליות, לא מצליח להבין איך ייתכן שהדור שגדל פה נוטה ל"חושך מוחלט". צריך להיות מנותק באופן קיצוני מהשטח כדי להאמין בזה. ליאור, אתה באמת חושב שאודיה, בן צור או אולי ששון שאולוב (האם שאולוב צריך להיעלב מכך ששליין לא הזכיר אותו בסרטון? שאלה טובה) צריכים מימון של רב כדי לכתוב להיט?
6+לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין: לשירים הללו יש קהל, וככל שיש להם יותר קהל – כך גם יהיה יותר שירים כאלה. הזמרים הללו מביאים לבמה את מה שהם מרגישים, ויש לזה לקוחות. אותו דור צעיר שמרגיש בדיוק כמוהם. זה לא קמפיין ממומן, זו הנשמה היהודית שמתעוררת בחזרה.
זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על כך שהדור הצעיר מתקרב לדת; לאחרונה אני פוגשת בזה יותר ויותר. בין אם זה בכותל בסליחות, ובין אם זה ביום-יום, הצעירים האלה, ששליין
כל כך מפחד על עתידם – מתקרבים לבורא עולם. ולא, זה לא טרנד זמני, זו מגמה מתמשכת של דור ששמירת השבת והמצוות מספקת אותו. סיפוק אמיתי, לא מהסוג ששליין מדבר עליו.
6+הדור הצעיר חי מריגוש לריגוש. הוא רוצה לטרוף את כל העולם בבת אחת, ואחרי שטרף הוא מרגיש ריק מתוכן וממשמעות. הדת, היהדות, החיבור לנשמה ולאבא שבשמיים הם הדברים שבסופו של יום מביאים לנו סיפוק אמיתי שנשאר ולא נעלם. הדור הצעיר מבין את זה – ופשוט בוחר! בוחר מרצונו החופשי ואף אחד לא מחייב אותו חלילה. הוא בוחר בעצמו.
הטיעון המגוחך הנוסף שהעלה שליין הוא "הנחות הסלבס" שמקבלים האומנים מהרבנים: "אתם לא יכולים ליהנות מהגם וגם – אולי עומר חזן יכול כי הוא מקבל היתר מיוחד מהרב שלו". מה ששליין מסרב לקלוט הוא שצמח כאן מודל חדש: "יהודים מאמינים אשר בוחרים בה' מאהבה".
6+שליין מביט ימינה ושמאלה ולא מבין: איך יכול להיות שהסחורה שהוא מוכר – ה"חופש" המוחלט מכל עול – פשוט נשאר על המדפים? למה הדת החשוכה הזו של אירופה לפני השואה והאמונה התמימה שיש בורא לעולם, פתאום הפכו לפופולריים במיוחד?
מה ששליין לא מבין זה שקם דור חדש עם בשורה: דור של אמונה! לא, הוא לא חרדי ויכול להיות שהוא לא מגדיר את עצמו כדתי ממש, אבל הוא ישמור כשרות, שבת, יאמין באלוקים וידבר איתו בכל זמן שאפשר.
6+אפשר לראות את זה אצל החטופים שחזרו. חלק גדול מהם אמר שהרגיש את בורא עולם איתו לאורך כל השבי, אבל האם ראינו מישהו הופך בין רגע לחרדי? לא. למה? כי זה הדור החדש שקם ונולד בארץ והוא יוביל מהפכה. דור שנלחם להעמיד דוכני תפילין בתיכונים. דור שמדקלם מזמורי תהילים במסיבות טבע. דור של יהודים פשוטים. ולא, לא
מממנים אף אחד ולא עושים הנחות לאף אחד. זה הדור – וככה הוא מתקשר לאלוקיו ולדת באהבה ובאמונה.ובואו נשים את הדברים על השולחן: ה"חופש" ששליין מוכר הוא חופש רק כל עוד כולם בוחרים בדיוק כמוהו. מותר להיות מה שבא לך – כל עוד אתה לא בוחר באמונה. מותר למרוד – כל עוד אתה לא מורד בליברליזם עצמו. ברגע שצעיר מניח תפילין מרצונו, שומר שבת מבחירה, או מדבר עם אלוקים בלי להתנצל – פתאום זה כבר "קמפיין ממומן על ידי רבנים". איזה חופש זה, אם הבחירה היחידה הלגיטימית היא לבחור כמוך?
6+הליברליזם ששליין מטיף לו כל כך הרבה – זה לא חופש. זה שוק. שוק של דחפים, של טרנדים, של ריגושים מתחלפים. חופש בלי כיוון, בלי עוגן, בלי משמעות – הוא לא חופש, הוא בלבול בתחפושת. הדת, לעומת זאת, אומנם לא "מאפשרת" לך לעשות מה שבא לך, אבל היא מעניקה לך את ההבנה למה אתה קם בבוקר. היא מעניקה לחיי היום-יום שלך משמעות אמיתית, ולא כזאת שמתרוקנת מהר מאוד מתוכן.
וזה ההבדל ששליין לא מוכן להשלים איתו: הדור שהוא ניסה "להציל" ולשחרר – מעדיף לבחור אחרת. לא כי הכריחו אותו, אלא כי בתוך כל החופש שקיבל, הוא גילה משהו הרבה יותר גדול: את בורא עולם.
ובעולם שבו הכול מותר והכל פרוץ – דווקא האמונה, הגבול והמסורת הם החופש הכי גדול, הכי אמיתי והכי נכון שיש.