ישראל היא המעבדה שבה המשחקים הפוליטיים הם התוססים והמאתגרים ביותר. מבנה השסעים (המחלוקות) ומשתנים נוספים בחברה הישראלית בין הגושים (ימין ושמאל) ובתוך המפלגות בגושים עצמם, הופכים את מלאכת הניתוח והניבוי של בחירות 2026 לאתגר.
בחירות 2026 יתקיימו כשעל סדר היום (כשגם על השליטה בו יתחרו האסטרטגים של המפלגות) יהיו מספר נושאים – טבח ה-7/10, המלחמה הרב זירתית והישגיה, שאלת גיוס חרדים והרפורמה המשפטית (שפרשת "קטאר", שדה תימן והפצ"רית, מינוי האלוף דוד זיני והמאבק המחריף מול "הדיפ סטייט").
4+לא רק סדר היום ישפיע, אלא שאלת ההיערכות בתוך הגושים עצמם. בשמאל השאלה רלוונטית יותר בשל הפיצול הרב, ולא פחות, השסעים בתוך מחנה השמאל עצמו, אשר בו מנעד רחב של מפלגות עם שונות אידאולוגית וחפיפה על קהל היעד (הבייס). בימין, עתידה של "הציונות הדתית" של סמוטריץ', הנמצאת על הקשקש מאחוז החסימה, מטרידה את נתניהו, זאת בשל היתכנות נמוכה לחיבור בין סמוטריץ' ובן גביר.
ראשית, עולה השאלה האם המשחק בתוך הגושים עצמם הוא "משחק לא שיתופי" (שבו כל שחקן פועל עם אסטרטגיה משל עצמו כדי למקסם את רווחיו), או שהמדובר ב"משחק שיתופי" שבו השחקנים יכולים לשתף פעולה לאחר תהליך מיקוח ופשרה בין השחקנים, כשכל אחד מנסה למקסם את רווחיו. בין הגושים עצמם ( ימין מול שמאל) המשחק הוא "משחק סכום אפס" (Zero sum game). לא רק שלא קיים כל שיתוף פעולה, אלא מאבק חריף בין שני קצוות כאשר הרווח של גוש אחד הוא ההפסד של הגוש השני.
ראשית, ברור שללא בריתות וחיבורים בתוך הגוש, ניצחון הימין יוכרע בטרם בחירות. רק שבין המפלגות בגוש השמאל יש מלבד אגו טריפ מי ינהיג את הגוש? גם שסעים פנימיים. איווט ליברמן משדר ימין, אפילו אקטיביסטי. נפתלי בנט רוצה "לגנוב" קולות משמאל ומימין וממה שנקרא בטעות "ימין רך". יאיר גולן ולפיד מתחרים מי מהם יותר שמאל. אייזנקוט משדר מרכז, אך מחפש בעלטה חיבור. בני גנץ נלחם על קיומו ועדיין עם מסרים מבולבלים.
4+שנית, המשחק בתוך גוש השמאל הוא "משחק לא שיתופי" שרוצים להופכו (מלית ברירה) ל"משחק שיתופי". אך קודם שנעריך מן הראוי להתעכב בראשי מחנה השמאל. אייזנקוט חייב להתחבר. השאלה שוודאי גם הוא מתחבט בה היא – ללפיד הנמצא במגמת ירידה ועל הקשקש מאחוז החסימה?
אולי ליאיר גולן שממשיך לשאוב מנדטים מלפיד ונהנה מארומה ביטחונית בעצמו? או אולי לבנט שלו אין ארומה ביטחונית? גם בנט וגם לפיד ירצו אותו לצידם בגלל ההילה הביטחונית החסרה להם. אייזנקוט ייאלץ להתחבר לאחד מהם. הכף נוטה בשלב זה לבנט, אלא אם כן יעדיף אייזנקוט מפלגה יציבה וממוסדת יותר ("יש עתיד").
בנט חייב בריתות וחיבורים. לסקרים שנותנים מעל 20 מנדטים אין אחיזה במציאות. בנט כבר היה בעבר על גג העולם עם 24 מנדטים בסקרים והתרסק. הוא צריך לזכור שתומכי השמאל שרואים בו היום את "המולך" וחונים אצלו כדי לאתגר את נתניהו, יחזרו הביתה ככל שמועד הבחירות יתקרב. אם לא יהיה חיבור גדול בשמאל, בנט יתרסק אל המנדט החד ספרתי, אם בכלל.
4+איווט ליברמן הוא תופעה מוזרה בפוליטיקה. מי שב-2019 מנע מנתניהו הקמת ממשלה וכרת ברית עם השמאל, חלם להיות ראש ממשלה ואף הצהיר שזו כוונתו. אך כל פעולותיו מאז 2019 מותירות אותו עם החלום ומפלגת נישה. יש לו מספר מנדטים של 9+. אין לו סיבה להתחבר. חיבור יוריד מנכסיו האלקטורליים. ראש מחנה הוא לא יהיה וגם ראש ממשלה לא.
יאיר גולן נמצא על הסוס. הוא שואב מנדטים מלפיד ומגנץ וממר"צ לשעבר. יש לו ארומה ביטחונית, הוא מתכתב עם תנועות המחאה הכי קיצונית בשמאל, הוא מטפס במנדטים. מה הוא ירוויח מחיבור? כל חיבור ייאלץ אותו לוותר על מושבים בכנסת. זה לא יקרה.
האם בסוף ייווצר חיבור בדומה לדגם העבר ואשר יכלול את יאיר לפיד, יאיר גולן, בנט, אייזנקוט וליברמן? או בנט, לפיד ואייזנקוט? שכן, ליאיר גולן, כפי שציינתי, יש מה להפסיד מכל חיבור. עדיף לו לרוץ לבד ולמצב את עצמו כמנהיג גוש השמאל ותנועות המחאה בשמאל. האמת, נוכח השסעים בגוש, השונות ביניהם והמאבק האישי בשאלה מי ינהיג את מחנה השמאל? קשה לי לראות מפץ גדול שייצור חיבור גדול. אני גם לא רואה חיבור גדול בקרב המפלגות הערביות ולא רואה שיעור הצבעה גדול מ-10%.
4+מחנה הימין
הבעיה היחידה של נתניהו היא סמוטריץ'. הסכנה היא שסמוטריץ' הנע בין 4 ל-5 מנדטים מקסימום בסקרים עשוי שלא לעבור את אחוז החסימה והימין יאבד 4 מנדטים לגוש. לא במקרה נזרק לאוויר בלון הניסוי של הורדת אחוז החסימה. בנוסף, בין סמוטריץ' לבן גביר זורם דם רע. יש ביניהם נתק. הם מתחרים על אותו קהל יעד.
בן גביר שנהנה ממספר שבין 6 ל-8 מנדטים בממוצע לא יוותר על הבכורה. נתניהו יצטרך להיות סופר קריאייטיב כדי לבנות נוסחת פלא כלשהי שתחבר בין השניים. החרדים לא משתקפים בסקרים המתפרסמים בערוצי 12 ו-13. הם יגיעו ל-19 מנדטים ואפילו 20. נתניהו יעביר את חוק הגיוס כחלק מהברית עם החרדים, אפילו שהוא מבין שאין לחרדים סיכוי בשמאל.
4+שאלת נושא הבחירות
נתניהו ילך ללא ספק על הטיקט של הישגי המלחמה הרב זירתית, השמדת הגרעין האיראני, שיחרור כל החטופים והיחסים חסרי התקדים עם ארה"ב וטראמפ. אם יורחבו "הסכמי אברהם" ויכללו את ערב הסעודית וסוריה זה יכריע את הבחירות. אבל, כדי למקסם את הקמפיין ולדרבן את תומכי הימין והמרכז, חייב נתניהו ללכת על "הרפורמה המשפטית".
היום, בשונה ממערכות קודמות, הקריטיות של הרפורמה חילחלה חזק מאוד בציבור. "פרשת שדה תימן", "פרשת הפצ"רית", פרשת "קטאר גייט", פרשת ראש השב"כ והאלוף דוד זיני, המלחמה שמנהל בג"ץ כשחקן מגה-פוליטי מובהק של השמאל, עם בליץ פס"ד שערורייתיים וחסרי תקדים להפלת ממשלת הימין – כל אלה העצימו ומעצימים את הזעם בימין ואת הדרישה האולטימטיבית לרפורמות.
נתניהו יטעה אם יתעלם מהכאוס והזעם בציבור הרחב. השמאל ינצל את חולשת הימין עם גיוס החרדים נוכח מצב המלחמה וינסה להסיט את הישגי המלחמה לדיון על טבח ה-7/10 וניסיונו של נתניהו לברוח מאחריות וחקירת מחדלי הטבח. יש להעריך שהוא יציג עצמו כמגן שלטון החוק, בג"ץ והיועמ"שית כדי לדרבן את תומכיו.
אם ארצה להתנבא אטען כי הימין עשוי להגיע לכ-70 מנדטים ובתנאי שנתניהו יפתור את בעיית סמוטריץ', אך יהיה חייב למקסם את נושאי הבחירות ( לסוגיית הרפורמה במערכות אכיפת החוק), כדי למקסם את גיוס תומכי הימין וחלק מהמרכז הפוליטי ככל שיש כזה. באשר לשמאל. יאיר גולן הוא שימקסם את כוחו. ליברמן יישאר מפלגת נישה. בנט יתרסק. אני מתקשה לראות חיבור גדול בשמאל בשל השסעים הפנימיים, השונות האידאולוגית בניהם והאגו מי ינהיג את המחנה.
