ארגוני זכויות אדם משחקים תפקיד משמעותי מאוד בסכסוך הישראלי פלסטיני. הציבור הישראלי מתעלם לרוב מהביקורת המתמשכת של ארגוני הזכויות ורואה בהם גופים מוטים ועוינים כלפי מדינת ישראל.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שלמאות הארגונים הישראלים והבינלאומיים הבוחשים בתוך הקלחת המזרח תיכונית אין השפעה. מדובר בגופים שלחלקם ישנם תקציבי עתק, המשפיעים דרמטית על דעת הקהל, על פוליטיקאים וקובעי מדיניות ויש להם תרומה משמעותית ליחס העוין והדמוני כלפי ישראל, חיילי צה"ל ואפילו הקהילות היהודיות בחו"ל.
דווקא משום כך, זה מרתק במיוחד לראות אנשים שהיו חלק מרכזי מהארגונים הללו שבחרו לעזוב או נדרשו לעזוב אותם ועכשיו, אחרי שנתיים של מלחמה עקובה מדם, מספרים על האג'נדות הפוליטיות המוטות ואפילו אנטישמיות של ארגוני זכויות האדם המעורבים בסכסוך הישראלי פלשתיני.
כך למשל דניאל האס שבמשך 13 שנה היא הייתה בכירה בארגון זכויות האדם הבינלאומי "ווימן רייט וואצ'. היא התפטרה מהארגון הבינלאומי שתקציבו מוערך בכ-מאה מיליון דולר בשנה, אחרי ה-7 באוקטובר כשהיא מאשימה את הארגון הזה בעוינות כלפי ישראל, באנטישמיות כלפי יהודים ובהטיה פוליטית מגמתית ומכוונת שמסלפת את המציאות.
יריב מוהר, היה ראש ארגון אמנסטי בישראל, כאשר ארגון הגג אמנסטי אינטרנשיונל החליט להשעות את הצוות הישראלי. ומדוע? כי פעילי זכויות האדם הישראלים זעמו על ההטיה הפוליטית וההתעלמות מטבח ה-7 באוקטובר.
פעיל אחר באמנסטי אינטרנשיונל שיתף לאחרונה כיצד אחת מחברות ההנהלה של ארגונו, הביעה גילויי שמחה בעקבות רצח יהודים. הפעילה הזו עדיין חברת הנהלה באמנסטי ואילו פעיל זכויות האדם היהודי נאלץ לנטוש את הארגון.
ויש גם את סוגיית הכסף והמימון, ארגוני זכויות אדם תלויים במימון חיצוני והם צריכים למכור לנדבנים את הפעילות שלהם כדי להתקיים. מסתבר שתמונות של ילדים פלסטינים שוות יותר מתמונות של ילדים אחרים. כלומר, מדובר בגופים כלכליים שמשתמשים בסכסוך הישראלי ערבי ככלי לגיוס תרומות.
בנוסף לכך, אותם ארגונים שחייבים לגייס מימון ולמכור לעולם שישראל היא הדבר הנורא ביותר, עובדים לא מעט תחת חסותם של ארגוני טרור או מדינות לא דמוקרטיות והם מחויבים לרצות אותם. כך ארגוני זכויות האדם הופכים להיות חלק מליבוי הסכסוך במזרח התיכון, כשהם בוחרים במודע, להתעלם מסכסוכים אחרים בעולם.
הארגונים הללו הוקמו כדי לשנות את המציאות הקשה למציאות אחרת. בפועל, כפי שמעידים אותם פעילים שבמשך שנים היו חלק מהמערכת הזו, ארגוני זכויות האדם המושקעים בסכסוך הישראלי פלסטיני, הם חלק מרכזי מהבעיה ולא מהפתרון.
