אחרי יותר מעשור ללא הופעות, הזמר והיוצר חגי גוטמן חוזר עם שיר חדש בשם 'מתפקח'. בריאיון מיוחד ל-C14, חושף הזמר את הסיפור האישי שטומן בחובו אינספור רגעים של כאב, התמדה וניצחון.
בילדותו בקריית אתא, הכל נראה רגיל ומאושר עד גיל שמונה: "בתי ספר, טיולים, משפחה שלמה". ואז, בוקר אחד, אביו נעלם בלי הסבר. הבית הנורמטיבי הפך בן רגע לבית חסר אב, ואמא שנאבקה לשרוד את היום-יום.
4+בגיל עשר מצא את עצמו עומד מול ערימת כלים בבאולינג בקריות, שם עבד עם אחיו בלילות רק כדי להביא אוכל הביתה. "הבטחתי לעצמי שלמצב הזה אני לא חוזר יותר", הוא אומר – ומאותו רגע הדרך רק החלה להתפתח.
דווקא אז, בתקופות הכי קשות, המוזיקה הפכה עבורו למצוף הצלה. הילד בן העשר, זה שעמד מול ערימת הכלים, העביר שעות בלשמוע שירים ברדיו ולדמיין את עצמו על במה.
למרות הכל, אנשים טובים נכנסו לחייו בזמן המתאים. מורה לפסנתר שפגש במקרה זיהתה את הכישרון שלו והעניקה לו מלגה ללימודי מוזיקה בקיבוץ יגור – צעד ששינה לו את החיים. "היום אני יודע בוודאות שזה היה מה שאפשר לי לבנות עתיד אחר".
4+השנים חלפו, אבל המסע האמיתי התחיל בגיל 20. במהלך שירותו בנח"ל המוצנח אביו נפטר, ובתום השירות לקח כרטיס טיסה לקנדה ויצא למסע של ארבע וחצי שנים בארה"ב, קנדה ודרום אמריקה. "יצאתי למצוא את עצמי", הוא מספר. החיפוש הוביל אותו לטרק על הקרטרה אוסטרל – מסלול של כ־700 ק"מ, ושם, על פסגת הר, עם גיטרה ביד, נולד השיר הראשון שלו. "זה היה רגע קסם. ברגע הזה הבנתי לאן אני שייך".
עם שובו לארץ החליט ללמוד פיתוח קול אצל מורה בקריית אתא. היא הייתה זו שחיברה אותו לארי בונה ז"ל – האיש שיהפוך לשותפו המלא לכתיבת השירים.
4+במקביל, כשלא היה לו כסף לשלם לנגנים, הקים פרויקט שנקרא "קריוקי לייב" במטרה למשוך סביבו מוזיקאים. הפרויקט זינק תוך שנה, ובהמשך הקים את להקת "נערי הליווי", שהופיעה ברחבי הארץ כחלק ממופעי סל תרבות. "זה היה מסע של יצירה, של בנייה עצמית, של הוכחה לעצמי שאני יכול".
באותם ימים פגש גם את יעקב גלעד, אחד האנשים ששינו את דרכו המקצועית. גוטמן השמיע לו דמו שהקליט אצל רפי קריספין יחדם המוזיקאי והיוצר נעמן טל – באולפן 'החדר של סבתא'. "רפי האמין בי כל כך, נתן לי לעבוד באולפן במקום לשלם, וכך הכרתי את כל בכירי התעשייה".
4+אחרי יותר מעשור ללא הופעות, וללא שירים חדשים הגעגוע לקהל תמיד בער בו. "יש קהל שתמך בי לאורך השנים, גם כשהייתי רחוק מהבמות", הוא אומר. "אבל עכשיו זו תהיה הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן – וזה מרגש ומפחיד כאחד".
למי שתוהה מה מיוחד במוזיקה שלו, גוטמן עונה בפשטות: "כנות". לדבריו, החיים האישיים שלו משתרבבים בכל שיר, בכל מנגינה. "אני לא יודע לכתוב אחרת. הכל מגיע ממני וממה שעברתי".
השנה שחרר את השיר "מתפקח" – יצירה שהתחילה בסלון בפלורנטין, עם מנגינה אך בלי מילים. "התקשרתי לארי, נפגשנו לסשן כתיבה, ודווקא את השיר הזה העברתי להפקה של עידו הרשקוביץ". שניים מהשירים האחרונים שכתב עם ארי – "מתפקח" ו"עובר ושב" – יצאו לאחר לכתו של חברו הקרוב. "כשקיבלתי את הבשורה על מותו, ידעתי שאני חייב לשחרר את השירים החוצה. זו הדרך להחיות את הרגעים האלה".
4+ופתאום, דווקא כשהכול היה בשיא, הגיע המכשול הבריאותי. "בגיל 30, באמצע הופעה, פרצה אצלי מחלה אוטואימונית", הוא מגלה. המחלה אילצה אותו לעצור, לשנות מסלול – ובסופו של דבר הובילה אותו לעולם הטלוויזיה. "לפעמים אתה חושב שהכול מתפרק, אבל בעצם נפתח לך שער חדש".
כשהוא מסתכל עשר שנים אחורה, הוא רואה שני אנשים שונים לחלוטין: "גוטמן של פעם ניסה להוכיח שהוא טוב. גוטמן של היום יודע שהוא טוב".
לאמנים צעירים הוא מבקש להעביר מסר אחד: "קחו צעד אחורה. תהנו מהדרך. שום דבר לא חייב לקרות בקצב מטורף".
ולמרות שהאלבום החדש קרוב מתמיד, יש עוד פרויקט שמרגש אותו במיוחד: "אני עובד על סיטקום טלוויזיוני", הוא מגלה בחיוך. "אחרי שנתיים ומשהו של מלחמה – נראה לי שהגיע הזמן לצחוק. זה חלק מהריפוי שלנו כעם".
