אחרי השבעה באוקטובר ישראל נכנסה לעידן חדש. לא מדובר רק באירוע ביטחוני טראומתי ולא רק בכישלון מערכתי. זהו רגע שבו התודעה הלאומית זזה מן היסוד והעולם הפוליטי משתנה איתה. חמישים שנה לערך, התקיימה כאן אשליה של תיקו מתמיד בין שני מחנות ("ימין" ו "שמאל"). בפועל היה זה איזון מלאכותי שנשען על מונופולים חזקים של תקשורת ומשפט שהכתיבו תודעה ולמעשה הינדסו אותה וגרמו ללא מעט אנשים לחשוב ב"צורה הנכונה". האשליה הזו התפוגגה. ישראל איננה מדינת שני מחנות. ישראל היא מדינה שהרוב בה ימין רעיוני ומעשי.
מה שהניע את המהפכה הוא בראש ובראשונה התמוטטות שליטה ציבורית תקשורתית תודעתית, בת עשרות שנים. ערוץ 14 יצר פריצה חסרת תקדים. קולו של הציבור הלאומי קול שנחשב במשך שנים לשולי או קיצוני הפך לגיטימי גלוי ונוכח. הערוץ לא רק שבר את המונופול של המיינסטרים אלא החזיר תחושת ביטחון תודעתי לציבור רחב שהרגיש שהוא היחיד שמדבר מתוך המציאות. לצדו התחוללה מהפכה עצומה בערוצי הרשת והמדיה. הציבור למד לייצר לעצמו את סדר היום במקום לקבל אותו ממגדל השן שמעליו. זו איננה רק מהפכה תקשורתית אלא מהפכה אזרחית של פלורליזם אמיתי.
2+במקביל מתחולל ממש בימים אלה שינוי עומק במערכת המשפט. במשך שנים ניהלה המערכת תפקיד רחב בהרבה מן הראוי לה. הציבור אינו מוכן עוד למצב שבו שופטים פועלים כמי שמכתיבים מדיניות לאומית במקום נבחרי הציבור. הדרישה המתגבשת היא למערכת חזקה עצמאית ומקצועית אך מרוסנת שמגנה על זכויות ולא מכתיבה השקפת עולם. תהליך ההתייצבות הזה אינו עימות עם החוק אלא תיקון טבעי של מערכת שחצתה קווים במשך דור שלם וניכסה לעצמה יכולות מוגזמות. ההחזרה הזו לפרופורציה הטבעית והנכונה, בה צריכה להתקיים מערכת המשפט, יוצרת סוף סוף חיבור בין רצון הציבור לבין יכולת ההנהגה לממש את אחריותה ומדיניותה.
ברמה המדינית ברור כי הניסוי המדיני הכושל של שנות התשעים – בדמות "מזרח תיכון חדש" ו"שתי מדינות", הגיע לקיצו. אוסלו והמשכיו גרמו לאסונות קשים. ויתורים על מרחבי מולדת בשם תקווה של שלום הפכו לשער לפיגועים ולמלחמות. הציבור למד בדרך הקשה שהמציאות אינה משתנה אם ישראל נסוגה אלא רק אם ישראל מתחזקת, עוצמתית ופועלת עפ"י זהותה היהודית. הכיוון הלאומי ברור. ריבונות מלאה, ביטחון בלתי מתפשר החזרת יוזמה והכרה בכך שישראל היא מעצמה אזורית שעתידה נקבע על ידי עוצמתה ולא על ידי חלומות של אחרים.
2+אבל כאן מתחיל המבחן של הימין. הניצחון התודעתי איננו מספיק. אם הימין לא ישנה את דרכו הוא יאבד את המנדט שקיבל. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה הנהגה שמתנהלת בצעקנות ברגשנות ובשבטיות. נדרש ימין בוגר מפוכח ומאוחד שמעדיף תכנון ארוך טווח ועמוק על סיסמאות. שיתוף פעולה ציבורי רחב, מתוך עמדה מכבדת, על פני טינה והצגות. ימין שמבין כי כוח אינו נמדד בעוצמת הקול אלא ביכולת לבנות מדיניות מתמשכת, יציבה ובעלת השפעה ממשית.
המשימות ברורות. המדינה זקוקה לאחווה פנימית אמיתית. למערכת חינוך שמאמינה במצוינות. לפיזור אוכלוסייה שמחזק את הגליל והנגב ולא רק את גוש דן. לפתרון בעיות חברתיות עמוקות כמו סוגיית השירות הצבאי בציבור החרדי והמשבר הפנימי בהתנהלות הבדואית בנגב. אלו אתגרים הדורשים אינטליגנציה פוליטית ולא זעם. שותפות ולא פילוג. עבודה יומיומית ולא רטוריקה, בצד סבלנות ועמקות מחשבתית.
2+ישראל לאחר השבעה באוקטובר איננה אותה ישראל שהכרנו. השמאל ההיסטורי התפורר והותיר ואקום רעיוני. הימין הפך לרוב מובהק אך רוב ללא הנהגה מותאמת, הקוראת נכון את המציאות ואת האתגרים, עלול להפוך לכלי ריק. כדי שהעידן החדש יתממש ישראל זקוקה לימין שאינו רק רוב אלא הנהגה לאומית ואחראית, הלוקחת את המדינה קדימה בתבונה ובעוצמה. הנהגה שמצליחה לחבר בין ביטחון לבין חברה בין ריבונות לבין אחריות בין עוצמה לאומית לבין ראייה לטווח רחוק.
זהו הזמן להפוך את הניצחון התודעתי למפנה היסטורי. ישראל יכולה להיות חזקה יותר מאוחדת יותר ומובילה יותר. לשם כך דרוש עידן חדש ודמויות פוליטיות שיש בכוחן להיות נושאי הדגל של הבשורה המתחדשת והכל כך נחוצה. וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם.. וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם (יחזקאל לו')
