אחת האנומליות הגדולות במדינת ישראל היא הפער הבלתי נתפס בין חובות לזכויות. רוב אזרחי המדינה שולחים את ילדיהם לשירות צבאי או לאומי, מקריבים שנות חיים יקרות, משלמים מיסים ונושאים בנטל הביטחוני והאזרחי.
מנגד, ציבור שלם, ערביי ישראל, פטור כמעט לחלוטין ממילוי חובה לאומית. למרות זאת, הם נהנים מכל הזכויות שמדינת ישראל מעניקה, ובמקרים רבים אף מזכויות יתר, העדפה מתקנת באקדמיה, מלגות ייחודיות, הקלות בכניסה למשרות ציבוריות, והטבות שמנוצלות עד תום.
2+הפער הזה לא רק מוסרי או עקרוני, הוא פער שמהווה סכנה ביטחונית וכלכלית. אי אפשר להתעלם מהעובדה שערביי ישראל תופסים כיום נתח ניכר במערכת הבריאות, רופאים, אחיות, רוקחים, כוח עזר. לכאורה, הישג מרשים, בפועל, תלות מסוכנת.
אם חלילה יפרוץ סבב נוסף דוגמת שומר חומות, לא דרושה אלימות ברחובות כדי שהמדינה תיכנס למשבר. די בכך שהציבור הערבי ישראלי יחליט, אפילו באופן פסיבי, לא להתייצב לעבודה, בתי החולים ישותקו, שירותי הבריאות יקרסו, והעורף האזרחי יעמוד חשוף.
2+כאן טמונה "הפצצה המתקתקת", מדינה שמאפשרת למגזר שלם ליהנות מכל הזכויות בלי לשאת בחובות, מוותרת הלכה למעשה על חוסנה הלאומי.
אז… מה צריך לעשות? חקיקה שתחייב שירות לאומי/אזרחי, כל אזרח במדינת ישראל יחויב לתרום את חלקו. מי שלא מתגייס לצה״ל, ישרת שירות לאומי או אזרחי בתחומי בריאות, רווחה וביטחון פנים. קישור זכויות לחובות – הטבות באקדמיה, מלגות, העדפה מתקנת, יינתנו אך ורק למי שהשלים שירות. אין שירות – אין זכויות יתר!
2+שמירה על המקצועות החיוניים , במערכות רגישות כגון בריאות, תחבורה וביטחון, יש להבטיח ייצוג מאוזן בין המגזרים, כדי למנוע קריסה ביום פקודה.
לסיכום, החלת עקרון "שירות תמורת זכויות " שוויון אמיתי פירושו לא רק זכויות שוות, אלא גם חובות שוות. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך במצב הקיים. החוסן הלאומי לא נמדד רק בכוח צבאי, אלא גם במי שעומד ליד מיטת החולה, נוהג באמבולנס או מתפעל חדר מיון בשעת חירום.
המשוואה חייבת להשתנות, זכויות, רק בצד חובות. זו לא אפליה, זהו צדק בסיסי, וגם אינטרס לאומי קיומי. "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב׳, ט״ז).
