לחשוף את הכאב, להחזיר את השליטה: המערכה נגד האלימות במשפחה

המספרים שנחשפו הבוקר (שני) בכנסת אינם משאירים מקום לספק: האלימות במשפחה בישראל נמצאת במגמת עליה חדה. על פי נתוני הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, נרשמה עלייה של כ-44% במספר התיקים שנפתחו בתחום האלימות במשפחה בין ינואר לאוקטובר 2025 (4,139 הליכים), לעומת התקופה המקבילה אשתקד (2,837 הליכים). רוב הבקשות לצווי הגנה הגיעו מנשים, רבות מהן מוגדרות ברמת סיכון גבוהה ביותר ("מדור שקט").

אך מאחורי המספרים היבשים מסתתרות דינמיקות מורכבות, שלעיתים קרובות נסתרות מן העין. כדי להבין את העומק של התופעה, שוחחנו עם שלוש נשות מקצוע מובילות – עו”ד מורן סמון, יפית ג׳פרי ומזית רפמן נדב – שמציגות תמונה רב-ממדית: מהשורש הנוירולוגי במוח, דרך תחושת הגוף ועד לתכנון הימלטות.

"שידרתי עסקים כרגיל, אבל בפנים הייתי במלחמה"

עבור מזית רפמן נדב, מטפלת רגשית, הזינוק בנתונים הוא לא רק כותרת בעיתון – הוא זיכרון חי צורב. לפני שהפכה למטפלת שמחלצת נשים, היא הייתה שם בעצמה.

"יש רגע אחד שבו הכול מתערער, שבו ההבנה מחלחלת: האדם שאתן אוהבות הוא גם זה שמסכן אתכן", היא משתפת באומץ נדיר. "אני זוכרת את עצמי שם, בתוך מערכת יחסים אלימה שנמשכה ארבעה חודשים. כל הנורות האדומות דלקו סביבי, היבהבו בחוזקה, אבל בחרתי להתעלם. בחרתי להאמין שהכול זמני, שהוא עובר תקופה קשה, שאני – בכוח האהבה שלי – יכולה 'להציל' אותו".

5+

רפמן נדב מתארת את המנגנון הפסיכולוגי שמאפשר לנשים חזקות ומוכשרות להישאר בתוך התופת. "יום למחרת אירוע קשה, לא עיכלתי את מה שקרה. שידרתי לעולם 'עסקים כרגיל', עטפתי את עצמי במסכות והמשכתי לתפקד, כאילו כלום לא קרה. רק שנים אחרי הבנתי שזו לא הייתה חוזקה, זו הייתה טראומה. הגוף הגיב בניתוק רגשי כדי להגן על הנפש הפצועה".

היום, כשהיא מלווה נשים בשיטת "מהתהום לפסגה" שפיתחה, היא מתעקשת לנפץ את האשליה: "לא מצילים אלימות. לא מנרמלים אותה, לא מתרצים ולא מחכים שהיא תיעלם מעצמה". היא משרטטת רשימת סימני אזהרה שקטים, שמופיעים הרבה לפני המכה הראשונה: בדיקת טלפונים אובססיבית, הגבלת קשרים עם המשפחה, והתחושה הקשה מכל – הפחד.

5+

"אם את מרגישה שאת 'הולכת על קליפות ביצים' לידו, מפחדת מהתגובה שלו או מסתירה דברים כדי לא להכעיס – זו לא אהבה, זו שליטה", היא מבהירה. "היום שבו החלטתי לעזוב היה היום שבו כמעט איבדתי את חיי. לכן המסר שלי הוא קריטי: תתכנני את העזיבה שלך ואל תעשי את זה לבד. הסכנה הכי גדולה היא השתיקה".

להפוך את הגוף למבצר: "זה לא נגד מישהו, זה בעד מישהי"

היציאה מהטראומה דורשת לא רק תכנון לוגיסטי ובריחה פיזית, אלא בנייה מחדש של הנפש והביטחון העצמי יפית ג׳פרי, מאמנת רגשית דרך קיקבוקס, מסכימה עם רפמן נדב שהאלימות מתחילה בהקטנה נפשית, אך טוענת שהתיקון חייב לעבור דרך הגוף.

"אלימות נגד נשים לא מתחילה באגרוף, היא מתחילה בתחושת חוסר ערך. אבל דווקא האגרוף, כשהוא מגיע מהמקום הנכון והטיפולי, יכול להיות הצעד הראשון בדרך חזרה אל הכוח, אל השליטה ואל העצמי", מסבירה ג'פרי.

5+

במפגשים שלה עם נשים שחוו אלימות, היא רואה כיצד האימון הופך להרבה מעבר לספורט. "זה שיקום הנשמה", היא אומרת. "בכל פעם שאישה עומדת מול שק אגרוף, מביטה במראה ומרימה ידיים, קורה שם משהו עמוק. זה רגע שבו הגוף אומר לנפש: 'אני איתך. אני כאן. אני לא מפחדת יותר'".

ג'פרי מתארת את הקיקבוקס כ"שפה חדשה של ביטוי" עבור נשים ששכחו איך להציב גבולות. "במקום לצבור כעסים, פחדים ובושה, אנחנו לומדות לשחרר. כל מכה בשק היא אמירה ברורה: אני חוזרת לעצמי, אני משחררת את מה שכבל אותי. נשים רבות מדווחות שבפעם הראשונה, דרך האימון, הן מרגישות חופש בגוף. פתאום הנשימה עמוקה יותר והלב פחות מפוחד. כשאנחנו מחזקות את הגוף, אנחנו מחזקות את ה'כן' וה'לא' הפנימיים שלנו. האגרוף הוא לא נגד מישהו, הוא בעד מישהי – בעד אישה שבוחרת להיות גיבורת החיים שלה".

הזווית המערכתית והנוירולוגית

עו”ד מורן סמון, מגשרת ומומחית לדיני משפחה, מציגה זווית חדשנית ולעיתים שנויה במחלוקת, שמבקשת להסתכל על הנוירולוגיה שמאחורי המעשים: "לקראת חודש המודעות, חשוב להגיד משהו שלא תמיד נשמע פופולרי: לא כל אלימות נובעת מרוע טהור", טוענת עו"ד סמון. היא חושפת קשר הדוק, ולעיתים מושתק, בין אלימות זוגית להפרעות קשב וריכוז (ADHD). "לפעמים האלימות מתחילה מחוסר ויסות, מהצפה רגשית שלא קיבלה תרגום נכון, וממערכת יחסים שלא למדה לתקשר".

5+

סמון מגבה את דבריה בנתונים מחקריים המצביעים על כך שאנשים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון גבוה פי 2.5 להיות מעורבים באירועים אלימים בזוגיות. "הפרעת קשב משפיעה לא רק על למידה, אלא על מערכת העצבים", היא מסבירה. "אנשים עם ADHD נוטים להגיב מהר מדי, להתפרץ רגשית או להתנתק כשהם מוצפים. בן או בת הזוג מפרשים את זה כזלזול או חוסר אהבה, וכך נוצרת ספירלה של תסכול הדדי. כשאין מודעות, ההצפה הזו יכולה להוביל לאלימות – רגשית, מילולית ולעיתים גם פיזית".

הביקורת של עו"ד סמון כלפי המערכת הקיימת היא חריפה וכואבת. לדבריה, בתי המשפט רואים את התוצאה הסופית אך עיוורים לתהליך שהוביל אליה: "מערכת המשפט רואה כעס, אבל לא רואה את הקושי בוויסות. היא מענישה – במקום לווסת. וזו החמצה אנושית".

5+

כפתרון, סמון פיתחה את גישת 'גישור בקש״ב' (קשר, שקט, ביטחון), שמטרתה להחליף את זירת הקרב המשפטית בתהליך של הבנה נוירולוגית. "אנחנו לא מדברים רק על רכוש או משמורת, אלא על מה שגורם לצד אחד להגיב בכעס ומה גורם לשני להרגיש מותקף. כשמבינים את זה – אפשר למנוע את הפיצוץ הבא".

סמון מסכמת במסר שמחבר את כל הקצוות – מהנתונים היבשים ועד ללב הפועם: "חודש המודעות לאלימות במשפחה הוא לא רק זמן לדבר על קורבנות – זה הזמן לדבר על המנגנונים. אם נלמד לזהות את ההצפה לפני שהיא הופכת לאלימות, אם נדע ללמד תקשורת וויסות רגש, נוכל להציל חיים. לפעמים הדרך למנוע אלימות היא פשוט ללמוד להקשיב אחרת".

5+

אל תישארו לבד. אם זיהיתן את הסימנים, או שאתן חשות מאוימות, פנו עוד היום לגורמי הסיוע:

• מוקד משרד הרווחה: 118 (פועל 24/7)

• קו החירום לנשים נפגעות אלימות: 6724*

• משטרת ישראל: 100

• מוקד נעמת: 9201*

• עמותת "בת מלך": 1-800-292-333

• מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202