הוועדה לביטחון לאומי בראשות ח"כ צביקה פוגל התכנסה היום (שני) לדון בהטרדת עיתונאים בעת מילוי תפקידם. בדיון השתתפו מספר כתבי ערוץ 14 שהותקפו באלימות מספר פעמים. בוועדה נכחו כתבנו בכנסת אברהם חסון, כתבנו הפוליטי מוטי קסטל, כתב ההתיישבות אליה אביב וכתבנו עתי שלו.
מרדכי דוד התקבל במחיאות כפיים בדיון על "הטרדת עיתונאים"
כתבנו עתי שלו סיפר על החמרת התופעה עם השנים בעקבות חוסר האכיפה: "לפני קצת פחות משלוש שנים התחלתי לסקר את ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, וראיתי איך הדברים הולכים ומקצינים ככל שעובר הזמן. זה התחיל בחסימות עם דגלים, לחסום לנו את השידור, ואז לשפוך עלינו מים מבקבוקים ויריקות. והמשיך למכות עם מוטות של דגלים, לדחיפות".
הוא הוסיף: "כמובן שאנחנו לא מדברים על קללות וזמבורות באוזניים ומגפון, שכולנו יודעים כשזה קרוב מאוד לאוזן כמה רעש זה עושה, אני חושב שעד היום אני שומע את אותם צלצולים. זה המשיך לאורך כל הכמעט שנה של הפגנות נגד הרפורמה המשפטית, וגם בשנתיים של ההפגנות, הפגנות השמאל למען החטופים, אני חושב שגם שם יכולנו לראות את זה. בכל מקום שאין במת עיתונאים, כשאנחנו נאלצים לשדר מהשטח, אז נכון אנחנו מנסים לעמוד כמה שיותר בפינה, כמה שיותר בצד, ועדיין זה לא עוזר. אנחנו הופכים להיות המרכז".
עתי תיאר מקרה חמור נוסף: "אני חושב שפעם אחת אפילו הגעתי למצב שהרגשתי ממש סכנת חיים. נתנה לי הדוברת של מחוז תל אביב, אם אני לא טועה, את המספר שלה, המספר האישי, היא אמרה לי "אם אתה מרגיש סכנת חיים תתקשר אליי". התקשרתי אליה, הביאו לי משטרה כדי לחלץ אותי משם".
עתי חשף: "אני הגשתי שלוש תלונות על תקיפות באלימות – כולן נסגרו. חלקן "חוסר עניין לציבור", חלקן "חוסר ראיות" אפילו שהכל צולם. ואז פשוט החלטנו בערוץ שאנחנו לא מגישים תלונות יותר, אנחנו עוברים לקובלנה פלילית. אני כרגע נמצא בהליכים משפטיים נגד אחד שתקף אותי באלימות, אנחנו נמצאים כרגע בדיונים".
לסיום הוסיף: "אני מקווה שהדבר הזה ייפסק. זה קורה כל הזמן. אני הייתי במוצאי שבת בהפגנה, הפגנה אחרונה שהייתה בהבימה, בקריאה לוועדת חקירה ממלכתית. אז כן הייתה במת עיתונאים, יכולנו לשדר, אבל כמובן כשאני יוצא עם בת הזוג שלי לרכב, אז אני נאלץ לספוג "הנה השקרן", "הנה הנוכל", כמובן שגם יריקות היו. לצערנו זה לא נגמר".
כתבתנו מילן עמר סיפרה: "שמעון ריקלין, מוטי קסטל, ינון מגל, מגי טביבי, שיראל ללום נהיר, שהייתה בהריון, רונה לוי, מיר יונה הותקפה, וכמובן יונתן וייס. ולפני שאני אגיע לעצמי, אני רוצה להגיד שבסרטון שראיתם מופיעה שם הבת שלי. היא הייתה איתי בהפגנה לפני משהו כמו חודש וחצי-חודשיים, בכיכר פריז, היה מוצאי שבת. אמרתי שאני אקח אותה איתי ובסוף נלך לקברי צדיקים. הילדה הייתה איתי ומסביבי כל העיתונאים, ילדה בת שמונה וחצי. ובאים וצועקים: "קחי את הבת שלך לעזה!", "אמא שלך עובדת בערוץ של שקרנים!", "אמא שלך מממנים אותה הקטארים!", "למה הבת שלך לא בעזה?". ילדה בת שמונה וחצי!".
היא תקפה את חברי הכנסת מהשמאל: "אז תקשיבו, אתם באמת צבועים. הנה עתי שלו שיושב כאן, הותקף בפעם הראשונה לפני שלוש שנים. איפה הייתם? איפה הייתם? זה שכינס את הוועדה, בדיוק באותו אירוע שאני מספרת על הבת שלי, גלעד קריב תקף שוטר. זה בסדר? איפה הוא? לאן הוא נעלם?".
ח"כ נאור שירי שהפריע לדיון מספר פעמים הוצא, לאחר מכן מילן הוסיפה: "יושב כאן יושב ראש אגודת העיתונאים והוא לא ראה שתוקפים את עיתונאי ערוץ 14?". היא פנתה אליו: "אני חושבת שאתה קצת כשלת בתפקידך. אבל לא נורא". מילן הוסיפה: "לסיום אני רוצה רק לומר, שבאותה הפגנה שתקפו אותי במהדורה, שזה היה משהו לפני חודשיים, ב"יום השיבוש למען החטופים" עאלק. אז בדיוק החלפתי את עתי שלו בשעה שש בערב, ואני רואה ככה חולצות של "די לכיבוש", "סרבו למלחמה" ודברים כאלה. ואני מתקשרת לעתי ואני אומרת לו: "עתי, איך אני יכולה לדווח שאני נמצאת בעצרת למען החטופים, שיש כאן 'די לכיבוש'? אני לא יודעת מה לעשות".
היא סיימה: "ברוך השם, הייתה לי סיעתא דשמיא והשם הביא לי את אותם מפגינים שהראו לכל עם ישראל, אני לא הייתי צריכה להגיד שזה לא היה אירוע למען החטופים, והם פשוט שונאים את כל מי שחושב אחרת מהם. זה הכל".
כתבנו הפוליטי מוטי קסטל חשף שורת תקיפות חמורות על ידי פעילי שמאל, אל מול שתיקת מנהיגי השמאל. "בתור מי שנמצא קצת בשטח וחווה את האלימות, אני אולי אפשר לומר ייסדתי את הז'אנר של עיתונאים מותקפים – לא ראיתי בחמש השנים האחרונות את הדאגה הגדולה לעיתונאים".
קסטל חשף קריאות נאצה שהופנו אליו: "אני אפוצץ אותך, אקרע לך את הצורה, חתיכת אפס", "אתקוף אותך", "אתה תמות בשנייה", "אשרוף אותך עם לפיד בוער שמוגש אל תוך הפנים", "עוכר ישראל, איך גידלו אותך, תרביץ לך", "איך קוראים לה…", "חתיכת זבל, עוף מכאן", "שקרן", "זבל", שפיכת קפה, "עוף מפה אני אתן לך סטירה" ועוד רבות.
"אני יכול לומר לכם, רבותיי", אמר קסטל, "שבמשך חמש השנים שאני מסקר את הפגנות בלפור הפרועות, לא הייתה הפגנה אחת שיכולתי לעשות את עבודתי כיאות. הפגנה אחת. ותכף נדבר אם תרצו על מה המשטרה עושה, כי ראיתי שחברי הכנסת נורא מודאגים מהאירוע הזה, כן? ואני מתקצר לכם כאן: חטיפת מיקרופונים, חטיפת טלפון פיזית, דחיפת מקלות לפנים, בעיטות, יריקות, מכות, קללות – מילה אחת לא שמעתי מכם".
כתבנו הפוליטי המשיך: "אז אני רוצה לקבוע, שכל מי שדיבר כאן, גם חברי הכנסת יוזמי הדיון שלצערי רובם נעדרים מכאן – הואיל חבר הכנסת שירי לעשות טובה ולהשתתף כאן, כי הוא נורא מוטרד מחופש הביטוי, נשמת אפה של הדמוקרטיה, רק שזה משרת צד אחד".
לסיום תקף את משטרת ישראל: "כשהשוטרים היו במקום, הם הגנו עלינו מפני הפורעים, אבל הם הרחיקו אותנו מהמקום. כלומר, לא יכולנו לעשות את עבודתנו. לא הייתה איזה שמירה אדוקה ואמירה: כן, עיתונאי יכול לעשות את עבודתו והוא יעמוד היכן שירצה. ואני חייב לומר לכם עוד דבר: אפילו לא פניתי, לא שאסור לי, מותר לי לפנות למפגינים ולשאול אותם שאלות. אפילו לא פניתי, כלומר חלילה לא לייצר איזושהי פרובוקציה. עמדתי לתומי, בגפי, טלפון ביד ומצלמה. לא ראיתי את הזעזוע, חבורת צבועים".
