מועצת הביטחון של האו"ם אישרה בשבוע שעבר את ההחלטה האמריקנית לאימוץ תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לסיום המלחמה בעזה. כזכור, בעקבות אותה תכנית, עליה הסכימו נתניהו וטראמפ, חזרו לביתם כל חטופינו החיים ומרבית החללים (בתקווה שיושבו כולם במהרה ב"ה). דא עקא, ההחלטה שעברה באו"ם (החלטה 2803 של מועצת הביטחון) מבטיחה "נתיב למדינה פלשתינית". 13 מדינות הצביעו בעד, אף מדינה לא הצביעה נגד ושתי מדינות – רוסיה וסין – נמנעו. ההחלטה נתקלה בביקורת חריפה של שרי הימין. על רקע הביקורת, כינס לפני כמה ימים ראש הממשלה נתניהו את הקבינט המצומצם לדיון לא מתוכנן בעיצומה של הישיבה. נתניהו ניסה להרגיע את השרים שהנוסחה "נתיב למדינה פלשתינית" כוללת שורה של תנאים שספק אם הפלסטינים יעמדו בהם, ולא בכדי הם מתנגדים להצעה הזאת. גורמים ישראלים ציינו כי יש לזכור שהצד הערבי נהנה לכאורה מהצהרה על מדינה, והחלטת מועצת הבטחון שהתקבלה לפני ימים ספורים, רק מסרבלת את יכולתם לממש את ההצהרה תוך שהיא מטילה עליהם סייגים, שמבחינת תפיסת עולמם נחשבים לדמיוניים.
טור זה אמנם יתן רקע משפטי קצר, על הנפקות המעשית של הצהרה על מדינה, או החלטה על "נתיב למדינה" בהיבט של הדין הבינלאומי, אך בליבת המאמר, אנסה להסביר את עצם הסכנה הטמונה בעצם אזכור רעיון העיוועים ששמו: "מדינה פלשתינאית", תוך שתיקה מנומסת של הצד הישראלי במקרה הטוב, והסכמה לרעיון (אמנם עם כל הסייגים שנדרשים מהצד הערבי), במקרה הפחות טוב. הרבי זעק וצועק מדם ליבו, משך כל שנות נשיאותו, כי אפילו דיבורים על ויתורים בארץ הקודש, הם היפך פסיקת ה"שולחן ערוך" ומהווים סכנה מוחשית לכל יושבי הארץ, פיקוח נפשות של ממש. רקע משפטי: המשפט הבינלאומי קובע ארבעה תנאים עובדתיים לקיומה של מדינה. על פי הקריטריונים המקובלים (אמנת מונטווידאו, 1933), נדרשת: אוכלוסייה קבועה, טריטוריה מוגדרת, שלטון אפקטיבי ויכולת לנהל יחסים בינלאומיים, ללא תלות במדינה אחרת. לכן, מבחינת המשפט הבינלאומי, ההכרה לבדה (או החלטה על "נתיב ל…") אינה יוצרת מדינה, שכן יש לעמוד בכל ארבעת תנאי הסף הנ"ל.
8+ומהכלל אל הפרט: הרשות הפלשתינית אינה שולטת בכלל ההיבטים של החיים ברשות הפלשתינית, ובהיבטים מסויימים היא כפופה להחלטות ישראל. בפועל אין לישות הפלשתינית שליטה אפקטיבית ורציפה על טריטוריה: רצועת עזה מופרדת מיהודה ושומרון, ובכל אחת מהן שלטון שונה – חמאס בעזה מול הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. אמנם מסמך "20 הנקודות" של טראמפ, כולל את התנאי של פירוז הרצועה, ופירוק חמאס מנשקו, תוך הכשרת הקרקע לכניסתו של כח בינלאומי שזהותו המוחלטת עדיין עמומה ושנויה במחלוקת, והכשרת הקרקע לשלטון של הרש"פ בשטח, בכפוף לאותם סייגים מחמירים שהוזכרו לעיל (שספק אם אי פעם יעמדו בהם). בנוסף, חלקים נרחבים נמצאים בשליטה ביטחונית ישראלית. לפיכך ההכרה העקרונית של האו"ם אינה משנה כעת את המציאות בשטח, אלא מבטאת בעיקר מגמות פוליטיות ותחושות עוינות גוברות כלפי ישראל. ואף החלטת האו"ם, מלפני ימים ספורים, בנוגע ל"נתיב למדינה" עוסקת כעת יותר ב"נתיב" ופחות ב"מדינה". הנתיב הזה כולל מהפך פסיכולוגי, תרבותי והסטורי שספק אם אי פעם יהפוך לישים.
8+מדובר באוכלוסיה והנהגה שגילו שביעות רצון, בהיקפים מדאיגים, גם אם לא מוחלטים, מארועי ה-7.10 לאוקטובר (למי שהספיק לשכוח: טבח נוראי, אונס, שריפה, כריתת אברים). הן אוכלוסיה והנהגה שקשה להאמין כי יפסיקו חינוך לאלימות בבתי הספר, יחדלו מתגמול נדיב למשפחות רוצחים מתועבים, וישוררו מזמורי שלום במתחם ה"מוקטעה". המזרחן יוני בן מנחם הזכיר לא מזמן כי גם עראפאת ימ"ש כבר הכריז בעבר על מדינה כזו, ולא היתה לכך כל משמעות. מכל האמור, יוצא איפוא, שיש יותר מגרעין של אמת בדברי ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, כי "הנתיב למדינה פלשתינית" כולל שורה של תנאים שספק רב אם הצד שכנגד יעמוד בהם. והאם בכך די על מנת לשחרר "אנחת רווחה" ולהבין כי רעיון מדינת הטרור בסמוך לגבולנו, הוא עדיין חלום באספמיה שאין צורך להתייחס אליו ברצינות יתירה? ובכן, מטרת המאמר הזה היא להמחיש שלא! הצהרות והחלטות האו"ם בנושא מדאיג זה, לא יכולות להיתקל בשוויון נפש שלנו, בוודאי לא בהסכמה, גם אם המשמעות של הדברים היא לעמוד בגוו זקוף מול הממשל האמריקאי הידידותי לישראל אי פעם, תוך חשש מאובדן תמיכה בינלאומית. ובהקשר זה אני רוצה להפנות לדברים שאמר במשך השנים הרבי מליובאוויטש, בפגישותיו עם נתניהו עצמו, ואישים נוספים בעלי השפעה ומהלכים בציבוריות הישראלית.
8+גישתו של הרבי בענייני שלמות הארץ ובהקשר זה גם לדין של פיקוח נפש: ראשית, עצם זכותנו על ארץ הקודש, נובעת מההבטחה האלוקית, המופיעה כבר בפירוש רש"י הראשון על התורה, אותה מצטט הרבי פעמים רבות: "בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כלומר: את הגוי מאומות העולם, הטוען לבעלות עת חלק מארץ הקודש, או כולה, עלינו להפנות לבעלים האמיתיים: הקב"ה בכבודו ובעצמו. זכותנו על הארץ לא נובעת מהחלטות של האו"ם, של הממשל האמריקאי או של מנהל מקרקעי ישראל. ההבנה הבסיסית, כי זכותנו הטבעית מעוגנת בספר הספרים וניתנה לנו מבורא עולם ומנהיגו, שוללת כל הנחת יסוד אחרת.
יבוא המקשה ויטען: נכון, הקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל, אך לעיתים עצם האחיזה באדמות מולדת ואי מסירתן לאומות העולם (ואולי כדאי לדייק: לגרועים שבאויבינו) מסכנת את היהודים הדרים בה. במצב דברים זה, הם טוענים, עדיף להימנע מפיקוח נפש (שדוחה את כל התורה כולה, כדכתיב: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"), ולכן למסור את השטח לאויב, מצד דרכי שלום. הרבי הסביר משך כל שנות נשיאותו, כי אין דיסוננס קוגניטיבי גדול מכך. לא זו בלבד שמסירת שטחים לא תימנע פיקוח נפשות, אלא המסירה בפועל (או אפילו רק הדיבור אודותיה) הם אלו שיעצימו את סכנת הנפשות. על מנת להבין את הרציונל, יש ראשית לקרוא הלכה בסיסית, אליה היפנה הרבי אינספור פעמים בהקשר זה. בשולחן ערוך (חלק 'אורח-חיים', הלכות שבת, סימן שכ"ט) נפסקה הלכה: "נכרים שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללים עליהן את השבת, ואם באו על עסקי נפשות, ואפילו באו סתם, ויש לחוש שמא באו על עסקי נפשות, ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר, ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".
8+הלכה זו משמשת למעשה כאבן היסוד בתפיסתו של הרבי בשאלות של שלום וביטחון. כדאי להתבונן לרגע בסיפא של הדברים. מה משמעות הביטוי: "ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת…". נפשט את המשמעות במושגים בני זמננו. "עיר הסמוכה לספר": נניח קלקיליה הסמוכה לכפר סבא, או טול כרם הסמוכה לכפר יונה או נתניה. גם על כוונות "תמימות" של "עסקי קש ותבן" של יושבי העיר לא סומכים, ואף מחללים עליהם את השבת ויוצאים למלחמה כנגדם. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר יושבי אותן ערים (לפחות חלקן הניכר והנהגתן) לא מהססים לחנך את בניהם לרצח יהודים היל"ת! במהלך השנים פגש הרבי ראשי ממשלות, ואישי ציבור בעלי השפעה על תחומים רבים בישראל. תמיד, כאשר עלו שאלות בנושאי שלמות הארץ, ובטחון היושבים עליה, פרש הרבי את משנתו הסדורה והמאד מדויקת! בסקירה שלהלן, אעלה טענות שנשמעות בימים אלו בנוגע לרעיון אימוץ תכנית טראמפ, למרות שהיא מאזכרת את הקמת המדינה הפלשתינית (ח"ו!), ולאופן שבו עלינו להתייחס להצהרות שנשמעות, או החלטות שמתקבלות בנושאים אלו, במישור הבינלאומי. האופן בו אציג את הדברים הוא הצגת טענה, מול תשובה שנתן לה הרבי בשנים קודמות, כאשר הדברים הללו נכונים גם היום, כביום צאתם מפיו הקדוש!
הטענות והמענה להן
טענה: מדברים רק על "נתיב למדינה" ולא על המדינה עצמה, ולכן לא נשקפת כל סכנה. המענה לטענה: מצב דומה התרחש בשנת התשנ"א, כאשר כונסה וועידת מדריד, בה השתתף ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, ועימו: בנימין נתניהו, כאשר על הפרק עמדה "תכנית האוטונומיה" עליה דנו בוועידה. ב י' שבט התשנ"א, במעמד חלוקת הדולרים, ניפגש שר התחבורה דאז בממשלת שמיר, מר משה קצב עם הרבי. כדאי לקרוא היטב דברים שאומר לו הרבי באותו מעמד! כשהוצג שר התחבורה משה קצב, לחץ הרבי את ידו (והמשיך להחזיק את ידו כל משך זמן הדיבור) ובירכו: שיזכה במסגרת תפקידו לקבץ עם ישראל, תורת ישראל והקדוש-ברוך-הוא, ששלשת אלו לא ינתק. והמשיך הרבי: שמעתי לאחרונה שמועה מוזרה ומבהילה בנוגע לדיבורים והחלטה של הממשלה בארץ ישראל, אודות מסירת חלקים מארץ ישראל. לפועל מדברים כעת אודות תכנית לתקופה של 5 שנים שקוראים לה אוטונומיה. אבל לא משנה באיזה אופן מדברים על זה ומסבירים את זה, שהרי בפועל דיבורים אלו ועניינים אלו הם בגדר האיסור המפורש ד"לא תחנם" שאסור למסור שום חלק מארץ-ישראל לאומות העולם! ודיבורים אלו יביאו סוף כל סוף למסירת חלקים מארץ ישראל בפועל. וממילא נמצא שזה שמדברים אודות זה הרי זה כפירה בה’ ובתורתו ובארץ-ישראל ובקדושת ארץ-ישראל.
8+הדיבורים אלו אודות האוטונומיה הינם צעד ראשון למסירת חלקים מארץ ישראל ולא רק חלקים קטנים אלא חלקים גדולים כמו יהודה שומרון, עזה, חברון וירושלים וכו’ והרי זה עניין של פיקוח נפשות ממש!… כאן המדובר שממשלת ישראל תכריז מלחמה גלויה נגד ה’ ותורתו… אין שום חילוק איזה מטעמים ומעדנים (דיפלומטים) יעשו מזה היהודים. ובנוגע לזה שאומרים שהיות שיש כעת עלייה מרוסיה וכמו כן זקוקים לערבויות מהממשל דארה"ב ולכן מתחשבים במה שתאמר ממשלת ארה"ב… לא יתכן שיהודי המאמין בה’ ובתורתו יהיה ח"ו שותף לעניינים כאלו ולתת חתימה לעניין כזה. אז באם כך הוא המצב הרי לפי זה עדיף שיקימו – רחמנא ליצלן ממשלה של אומות העולם בארץ-ישראל והם יחליטו לכתחילה מה לעשות עם ארץ-ישראל, ולכל הפחות אז לא יהיו יהודים שיחתמו על עניינים כאלה… שמיר מאמין בהקב"ה ובקדושת ארץ-ישראל, ולכן הרי זה דבר בלתי מובן כלל שדווקא הוא יסכים לדבר כעת אודות תוכניות שפירושן מסירת חלקים של ארץ-ישראל. הרי באם ימשיכו בכיוון זה אודות דיבורים כאלה אזי אני מנחם מענדל (שמו הפרטי של הרבי) יהיה הראשון שילחם בכל התוקף ובכל הכוחות שלי נגד שמיר שתתפרק הממשלה! (בעת חלוקת שטרות לצדקה יום יו"ד שבט תשנ"ב).
סיכום המענה לטענה: לא משנה מה יאמרו, או למה יסכימו היהודים (אוטונומיה, "נתיב למדינה" גם אם הקמתה כרוכה בתנאים מכבידים ולא רציונליים), הדבר החשוב באמת הוא מה מבינים מכך הערבים. והם מבינים היטב שאנו מגלים חולשה בנושא שעצם העלאתו כאופציה, מוגדר ע"י הרבי כחילול ה' וסכנת נפשות! זאת ועוד, בדומה לימינו בהם מדובר על סיוע אמריקאי נדיב בכלי נשק, מטוסים וכו' (וביתר שאת, אחרי אמברגו הנשק של ביידן, חשיבות הסיוע עולה כמה מונים), אומר הרבי במפורש: אין שום חשיבות לשאלה באיזו אצטלא דיפלומטית נכסה את התועבה הזו ששמה: "מדינה פלשתינאית", או כל ההגדרות המוליכות להקמתה: עליית יהדות רוסיה והערבויות מאמריקה בזמן שמיר, או "הסכמי אברהם" בזמננו.
8+כל כסות כזו מסמית את עינינו מראות את האמת הצרופה: מהלך כזה הוא חילול ה' וסכנה לכל היושבים בארץ הקודש! אגב, לא רק דיפלומטיה אינה יכולה להצדיק סטיה מציווי התורה. בהזדמנות אחרת הסביר הרבי כי גם הנמקה "מקודשת", כגון זו של מפלגה מפלגה חרדית היושבת בממשלה המוותרת על שטחי מולדת ח"ו, בתמורה לקבלת כספים קואליציוניים לבניית ישיבות, נגועה בחילול ה'. הרבי הגדיר כספים קואליציוניים אלו ככספי שוחד, המעוור עיני צדיקים (וגם כאלו שאינם צדיקים לעת עתה…), ובהיותם כספי שוחד, לא זו בלבד שאי אפשר לבנות בהם ישיבות, על פי הלכה, אלא שגם "בית הכסא" אסור לממן באמצעותם! עד כדי כך נוגעת חומרת האיסור, כיוון שעסקינן בהבטחה אלוקית על ארץ הקודש, שלאיש אין הרשאה להפקיע אותה מידי הקב"ה (אשר ברצותו נתנה לעם ישראל), וכן עסקינן בשאלה של פיקוח נפשות ממש!
טענה נוספת: לבנימין נתניהו יש "תעודת ביטוח רוחנית" מהרבי מליובאוויטש שברך אותו לפני שנים רבות, עו"ד בהיותו שגריר ישראל באו"ם. ולכן, לא משנה מה נתניהו יעשה, מובטחת לו הסכמתו וברכתו של הרבי. המענה לטענה: ובכן, הרבי אכן ברך את בנימין נתניהו עוד בהיותו שגריר ישראל באו"ם כי יבוא יום והוא יתמודד בהצלחה "מול 119 אנשים", כיוון שהקב"ה נמצא ב"צד הזה". ואולם, ברכה זו אין משמעותה שניתן לזנוח את דרישות תורתנו הקדושה והשולחן ערוך בקשר לשלמות הארץ ובטחון היושבים עליה.
8+בעניין זה כדאי להתוודע לדמות מעניינית שליוותה את נתניהו בשנות ה-90: איש העסקים היהודי אמריקאי, מורד זמיר. בשנת התנש"א (1991) הגיע מר מורד זמיר, ידידו קרוב של נתניהו למעמד ´חלוקת הדולרים´, על מנת לקבל את ברכתו של הרבי. זמיר הגיע עם רעייתו מלווה ברב יהושע מצגר, שליח חב"ד ומנהל חב"ד במרכז מנהטן. כשזמיר ביקש ברכה לידידו נתניהו, שאל הרבי באנגלית: "ביבי?". משנענה בחיוב, אמר הרבי (תרגום חופשי מאנגלית): "תגיד לו שבטח הוא ימשיך להחזיק בקו הנוקשה כמו קודם, ואם תהיה הזדמנות להוסיף עוצמה, הוא לבטח ימצא את העוצמה בתוכו – להמשיך לעת עתה וגם לאחר-מכן".
בהמשך הגיע זמיר פעמים נוספות לרבי. "באחת הפעמים", מספר זמיר, "הרבי התלונן באוזניי: 'לאחרונה יש חולשה בעמידה של נתניהו; צריך להשפיע עליו שידבר באופן נחרץ נגד כל ויתור שהוא'. הרבי הסביר שהדיבורים עצמם מזמינים פעולות טרור… והוסיף: 'את העוצמות יש לו; אבל הוא צריך להתחבר אל עצמו, ומשם לשאוב את הכוחות לעמוד איתן מול הלחצים של מדינות העולם". יוצא מכל האמור כי ברכתו של הרבי מלווה בוודאי את בנימין נתניהו בכל דרכו האישית, הפוליטית והמדינית. בהערת אגב, אומר כי קשה למצוא הסבר לשרידותו הפלאית של נתניהו בזירה המקומית והבינלאומית, מול תקשורת, מערכות אכיפת חוק, ודעת קהל שלעיתים יורדת לחייו ולחיי משפחתו, זולת ההסבר שהאיש התברך בהצלחה אלוקית. ועם זאת, הרבי מעולם לא העניק "הנחות" לא לנתניהו, לא לשמיר, בגין, או כל מנהיג אחר, תקיף ככל שלא יהא, בענייני ארץ ישראל וזכותנו עליה. "זליגה" לרעיונות מסוכנים בדוגמת רעיון האוטונומיה ודומיו, נתקלו מאז ומתמיד בהתנגדותו הנחושה של הרבי שרואה לנגד עיניו את דרישות ההלכה ובטחון היהודים בכל מקומות מושבותיהם.
8+טענה: ויתורים יביאו שלום. בביקור שערך רן אדליסט, ממייסדי תנועת "שלום עכשיו" בכ"ב בכסלו תשנ"א (9 בדצמבר 1991), אצל הרבי שאל אדליסט את הרבי: "הייתי מאוד רוצה לדעת, האם כבוד הרב עדיין מחזיק בדעה, שצריך להשאיר את כל השטחים, חרף כל הנסיבות, את יהודה, שומרון ועזה, אפילו אם זה יכלול מלחמה מול כל העולם?". המענה לטענה: הרבי השיב לו באופן בלתי מתפשר: "אלה הרוצים להילחם עם ישראל, הם לא זקוקים לסיבה מיוחדת, כי הם רוצים להזיק לישראל, הם עושים זאת מאנטישמיות טהורה, כך שתמיד ימצאו את הסיבות להתנגד לישראל… ואין שום נפקא מינה, האם ישראל תעשה כך או תעשה כך". "אני בא מרוסיה", הסביר הרבי ואמר: "ברוסיה תמיד היו עלילות דם מחרידות נגד היהודים ולא בגלל שהיהודים היו באמת אשמים בכך, אלא בגלל שהגויים חיפשו במה להאשים אותם".
סיכום המענה לטענה: הגוי לא זקוק לסיבות מיוחדות על מנת לנהוג באנטישמיות. הניסיון "לשאת חן" בעיני הגוי ולפתות אותו בויתורים, נועד מראש לכשלון! בהקשר זה כדאי לשים לב לדברים שאמר הרבי לאליקים רובינשטיין, מזכיר ממשלת שמיר דאז, בנוגע לשיטת הויתורים הכושלת. לטענת הרבי, ארצות הברית יודעת להעריך את מי שאינו מוותר, מכיוון ששיטה זו (של עמידה תקיפה על עקרונות) צרובה בהסטוריה של האומה האמריקאית. כלומר: האמריקאים בעצמם, כעניין שטבוע בהם, לא ויתרו על עקרונותיהם. בזכות התקיפות הזו נוסדה ארה"ב! לכן האמריקאים יודעים להעריך (ולא להיפך) את מי שנוהג כמותם בהקשר זה. וכך נאמרו הדברים מפיו הקדוש: "הפתרון למצב המדיני הוא ההיפך ממה שנהגו בעבר. בעבר נהגו הממשלות (בישראל) בעמדה שצריך לוותר. לא רק וויתור על 'משהו' תמורת ענינים עקרוניים, אלא על ענינים עקרוניים תמורת 'משהו'. גישה זו היא היפך טבעה של ארה"ב. ארה"ב נוסדה על ידי עמידה חזקה על כך שאי אפשר לוותר על דברים חיוניים, ולמרות שאנגליה צעקה וצרפת היתה נגדם, וכל העולם היה נגד ארה"ב, כיוון שנקטו בקו זה, הצליחו בעבר ומצליחים עד היום" (הרבי בשיחה עם מר אליקים רובינשטיין, מזכיר הממשלה אז, חורף תש"נ, 1989).
8+טענה: אין להתגרות באומות. ולכן במקום שניתן לוותר או "להעלים עין" מפגיעה פוטנציאלית בשלמות הארץ, עדיף לנהוג כך. המענה לטענה: בשיחת דבר מלכות, ש"פ "בראשית", (מברכים החודש חשוון), התשנ"ב, מעניק הרבי תשובה ניצחת לטענה זו. וכך נאמרו הדברים מפי קדשו: "… ולמרות זה – נעמד יהודי להכריז בפומבי לפני כו"כ עשיריות מישראל אשר באו לשמוע "תורה" – שקיומם של ישראל תלוי באומות העולם!… הפליאה בדבר חזקה יותר בבואנו עתה מהימים טובים של חודש תשרי כאשר בנ"י אמרו כמה פעמים בתפילותיהם "אתה בחרתנו מכל העמים"! ועד כדי כך הדבר הוא בפשטות – שאף אחד לא חשב ע"כ שיש צורך להבהיר זאת. ובפרט ליהודי… – אפילו אומות העולם מכירים בכך שבני ישראל הם העם הנבחר. ובמשך הדורות הי' זה דבר הפשוט. עד שאפילו בדורות שבהם היו העלמות והסתרים כו' (כבזמן המשכילים וכיו"ב), לא הי' נעמד רב שיש לו סמיכה ומכריז דבר כזה! ו(ג) ה"טענה" של אל תתגרה באומות וכו' והחסדים שמקבלים מאוה"ע – אין לה שייכות לזה כלל, כי מובן ופשוט, שאל תתגרה באומות וכו' אין זה נוגע ח"ו כלל וכלל ל"בראשית בשביל ישראל" ול"אתה בחרתנו" – וכמדובר לעיל (ס"ז). ועוד ועיקר (ד): הרי מובן בפשטות, שכאשר מדובר אודות קיום התומ"צ – לא שייך לומר ע"ז אל תתגרה וכו'. ועאכו"כ בנדו"ד – כאשר מדובר על פיקוח נפשות בעקבות החזרת השטחים, כפסק הדין בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכט (כמדובר כמ"פ).
לסיכום: לדאבוננו, פחות מיום לאחר החלטת האו"ם, והתגובה הישראלית המאופקת לסכנה הטמונה בה, קיבלנו תזכורת כואבת נוספת לזהות האויב צמא הדם והשפל העומד מולנו, ברציחתו של אהרון כהן הי"ד, תושב קרית ארבע. יהי רצון שיהא זה המקרה המצער האחרון. הקב"ה יתן בלב מנהיגנו את העוז והתבונה לא להסכים לאף ויתור ואף לא לאזכר אותו. ויהי רצון שלא יצטרכו עוד לעניינים של דיפלומטיה וכיוצא באלה, כי הקב"ה יחזיר לנו מלכות בית דוד ליושנה. ועם ישראל ישכון לבטח בארצו. ועוד ברגע זה ממש, נזכה ב"ה להתגלותו של מלך המשיח, בגאולה האמיתית והשלימה.
