תהליך הפקת הלקחים בצה״ל סביב אירועי ה־7 באוקטובר ממשיך להתגבש, אך לצד השיחות שנערכו וההערות שחולקו לקצינים שכבר פרשו, מתחדדות שאלות מקצועיות על דמויות מרכזיות שלא הופיעו עד כה בתהליך.
המערכת נדרשה להציג תגובה נראית לעין, בעיקר כלפי לשעברים, מהלך שמקל על שמירת היציבות הפיקודית בזמן לחימה, אבל כאשר בוחנים את רשימת הגורמים שטרם נבחנו באופן ציבורי, בולט פער מהותי בין מי שהגיעו לשיחת נזיפה עם הרמטכ"ל אייל זמיר לבין מי שעמדו בליבת האירוע – אך נותרו מחוץ לחדרו, תרתי משמע.
בין השמות שעולות סביב שאלות אלה נמצאים: הרצי הלוי, הרמטכ״ל עצמו בעת הטבח הנורא, ומי שנחשב לגדול האחראים וייתכן האשמים. כיום כאיש מילואים, גם הוא תחת סמכותו של הרמטכ"ל הנוכחי והוא בהחלט עשוי להיות מודח משירות מילואים, כמו אחרים, גם אם באופן סמלי.
1+נוסף להלוי אולי הבולט ביותר – אליעזר טולדנו, אלוף פיקוד הדרום עד חודשיים לפרוץ המתקפה, שנחשב לדמות מרכזית בתכנון ובהיערכות לאורך הגבול, ויש שיקראו לו "אבי הקונספציה" בשנים שקדמו לטבח, כמפקד אוגדת עזה, ואלוף פיקוד הגזרה.
עוד שם בולט הוא עומר טישלר. ראש מטה חיל האוויר בשנים האחרונות, שנמצא על מסלול קידום ברור להחליף את מפקד חיל האוויר הנוכחי תומר בר, נעדר מרשימת ההערות הפיקודיות, אף שהחזיק בתפקיד משמעותי בבוקר המתקפה, וכפי שחשפנו היה בסוד העניינים של התמונה המודיענית, ולא עדכן את מפקדו.
והשם האחרון – רסאן עליאן, ראש תיאום פעולות הממשלה בעזה – האיש שדבק בקונספציה פעם אחר פעם, שהאמין באמירה שאם נכניס פועלים יהיה פחות טרור, לא רק שהאגף עליו אמון לא תוחקר, גם הוא העומד בראשו לא זומן לשיחת נזיפה אצל זמיר.
1+הסיבה האפשרית לכך פשוטה: בזמן לחימה פעילה, צה"ל משתדל שלא לייצר טלטלה בדרגים המכהנים, כדי לא לפגוע בתפקוד המבצעי. אך לצד ההיגיון המבצעי, נשאלת שאלה מקצועית רחבה יותר – האם מדובר בשלב ראשון בלבד של בדיקות, או שמא קיימים פערים שיידרשו השלמה משמעותית בעתיד?
בסופו של דבר, ההתמודדות המלאה עם אחריות הדרגים הבכירים עוד צפויה, והשלמתה חיונית לבניית אמון ולתיקון מקצועי אמיתי, כדי שנבטיח לנצר הדורות – לעולם לא עוד.
