לפני מספר שנים בזמן שירותי בצה"ל, התבקשתי ללוות את קצין השריון האמריקאי הראשי של המרינס בעת ביקורו בארץ. נפגשנו סמוך לשדרות ועלינו לתצפית על גבעה סמוכה הממוקמת בין חלקה הדרומי של שדרות לגבולה הצפוני של רצועת עזה המרוחקת קילומטר אחד מקו הבתים הראשון של העיר.
כאשר עמדנו על הגבעה הסברתי והראיתי לגנרל הסקרן את המורכבות הביטחונית איתה מתמודד צה"ל בהגנה על העיר שדרות נוכח הקרבה לגבול הרצועה – הלם ניכר על פניו.
3+הוא החזיק במפה אשר הביא איתו מבעוד מועד, הביט ובחן אותה תוך שהוא מסתכל לסירוגין בשטח הצר הפרוס מול עיניו. לאחר מספר דקות בהן הוא ניסה להתאים שוב ושוב את התמונה אשר נגלתה אל מול עיניו למפה שבידיו הוא פנה אלי ואמר: "הכנתי את עצמי זמן רב לביקור הזה וקראתי חומרים רבים, שמעתי גם סקירות שונות והסברים מלומדים אך עד שלא עמדתי על הגבעה הזאת לא הבנתי את המורכבות הבלתי אפשרית שנדרשת מצה"ל כדי להגן על העיר שדרות. זה פשוט בלתי אפשרי".
בימים האחרונים ארצות הברית העבירה מסמך רשמי למועצת הביטחון של האו"ם אשר היא החליטה לאמץ אותו. במסמך נכתב בפירוש כי צריך ונכון לייצר "נתיב להגדרה עצמית פלשתינית ולמדינה". מהלך זה, שזוכה עד כה מצד הדרג המדיני לשתיקה כמעט מוחלטת, מציב שוב על השולחן את אותה הצעה ישנה אך כביכול מתחשבת: מדינה פלשתינית בדמות קרטון חלב; רזה, דלה ונטולה. מעין פרס ניחומים לערבים על ההפסד במלחמת חרבות ברזל. אלא ששוב, כמו בעבר, חוזרים האמריקאים לאותה נקודת כשל כמי שרק מנתח ואונס את המפה ומסרב בתוקף לטפס ולעמוד על הגבעה.
3+המציאות הביטחונית הישראלית שלנו אינה ניתנת לפישוט במפות, טרור אינו נעלם כשמחליפים ארגון טרור אחד בארגון טרור גם אם זה לבוש בעור כבש. להפך, הרשות הפלשתינית, שהוצגה במשך שנים במערב כ"פרטנר", מנהלת מאבק החותר לאותה התכלית של החמאס אלא שלאורך כל השנים מיום הקמתה היא עושה זאת בכלים המקובלים על המערב ובמידה רבה עדין גם אצלינו בקרב חלקים בחברה הישראלית – חינוך לשנאה, תשלום משכורות למחבלים, יצירת תודעה שמנציחה את העימות ומעצימה אותו ועוד.
אלא שלפני שעולים לגבעה ומרימים משקפת אל הסיבות הבטחוניות הסותרות הקמת מדינה פלשתינית יש לזכור ואולי אף ללמוד ולהבין שהדיון על יהודה ושומרון אינו דיון על היתרון הגיאוגרפי, הטופוגרפי או הדמוגרפי אלא בראש וראשונה דיון על הזהות.
3+יהודה ושומרון הוא לא אזור במפת ישראל אלא אזור בגוף הישראלי, בקרביים ובלב הפועם בעם היהודי מראשית דרכו. הקמת מדינה פלשתינית אינה אזור אלא ויתור על שורש, על סיפור, על הזהות שלנו כעם ועל הזכות שלנו בכל אחד מהחלקים האחרים בארץ שלנו.
גם מי שמפריד את הזהות מן הביטחון לא יכול להתחמק מהמסקנה: כל מדינה פלשתינית תהפוך בתוך זמן קצר לפלטפורמה להשתלטות חמאס. זה איננו חשש תיאורטי – זו המציאות שראינו בעזה זו הפעולה שהובילה לאסון הגדול ביותר של ישראל מיום הקמתה. כל מסגרת פלשתינית ריבונית, חלשה ככל שתהיה, תספק לארגוני טרור את מה שהם מבקשים: גבולות, תנועה, משילות מינימלית שתאפשר חדירה, הכנות, אימון, ולבסוף ניסיון נוסף להשמדה.
3+ובתוך כל זה, נשארת ארצות הברית. מערכת היחסים בין ישראל לארה״ב היא עמוקה, יציבה וחיונית. אך ידידות אמת אינה מבוססת רק על אינטרסים משותפים – אלא גם על מחויבות של כל צד להגן על האינטרסים הייחודיים לו.
במתח הדיפלומטי בין גבעת קובי ל Capitol Hill האחריות של המנהיגים בישראל בעיקר אחרי השבעה באוקטובר אינה בקיום מחוות של פיתרון ביניים לערבים אלא במחוייבות לבטחון של קבע ליהודים.
