השבת בפרשת "חיי שרה", נכתב סיפור קניית מערת המכפלה מעפרון החיתי, על ידי אברהם אבינו, כדי שיוכל לקבור בה את שרה אימנו. לאורך השנים התפתחה מסורת שבשבת זו אלפים פוקדים את חברון, במטרה להראות את חשיבות עיר האבות הקדושה לאומה היהודית. לציון שבת זו, אנחנו חוזרים אחורה אל הסיפור המעניין והמרתק של מיכל ארבל, שירדה בתור ילדה קטנה למעמקי מערת המכפלה.
מיכל ארבל, כיום מיכל ארבל-גרוסמן, בתו של יהודה ארבל, קצין בכיר בשב"כ לשעבר, היא ילדה קטנה שהפכה לסמל בסיפור היסטורי: בשנת 1968, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, ירדה בת ה-13 למעמקי מערת המכפלה בחברון, המקום הקדוש שבו על פי המסורת היהודית, קבורים אברהם, יצחק ויעקב עם נשותיהם, שרה, רבקה ולאה. הסיפור הזה, שנשמר חשאי במשך שנים, הסעיר את ישראל והפך לאגדה על אומץ.
2+לאחר כיבוש חברון ב-1967, שר הביטחון משה דיין חשש ממלחמת דתות סביב מערת המכפלה, שמהווה אתר קדוש ליהודים ולמוסלמים. המבנה העליון – מסגד אברהם היה פתוח, אבל החלל התחתון, המערה האמיתית – נותר סגור, נגיש רק דרך פתח קטן (כ-50 ס"מ רוחב) בתוך המסגד, ששימש להורדת נרות שמן מדי בוקר.
דיין זימן את יהודה ארבל, מקורבו, וביקש ממנו לבדוק אם אפשר לפתוח כניסה חיצונית יהודית למערה, כדי להפריד בין הצדדים. ארבל, ששקל את הסיכונים, ביניהם את העובדות כי מדובר במערה צרה, חשוכה ורטובה, והחליט לשלשל את בתו מיכל, ילדה קטנה וגמישה, דרך הפתח הצר.
2+"היא הייתה הסקרנית והאמיצה ביותר", סיפר אביה מאוחר יותר. מיכל, בת 13 בלבד, לבשה בגדים פשוטים, קיבלה פנס קטן ומצלמה, והורדה בחבלים על ידי אביה ואנשי שב"כ. המערה, שכונתה "מכפלה" כי היא מורכבת משתי חללים, זה בתוך זה, הייתה חשוכה, צרה ומפחידה.
החלל הראשון: גדול יותר, מלא עפר כמעט עד התקרה, עם מסדרון צר המוליך לחלל שני. החלל הפנימי: קטן (כ-3×3 מטר), עם רצפה מלאת שברי כלי חרס עתיקים מתקופת בית ראשון (מאות 8–9 לפנה"ס), ועצמות אדם מפוזרות, כנראה שרידי קבורה יהודית עתיקה. מיכל מצאה מצבות חשופות, מקבילות לאלו שבקומה העליונה שמכוסות בפרוכת, אך ללא סימנים ברורים של קברי האבות עצמם.
2+מיכל ציירה שרטוטים, צילמה תמונות באמצעים פרימיטיביים של התקופה, וטיפסה חזרה רועדת מהתרגשות. "הרגשתי את הנוכחות של האבות", סיפרה. דיין פרסם מאמר ראשוני על הממצאים, ששימש בסיס למחקרים ארכיאולוגיים מאוחרים יותר.
ההשלכות והסערה הציבורית.
הסיפור נשמר בסוד במשך שנים, אבל כשפורסם, הוא הסעיר את ישראל. מיכל הפכה לגיבורה: "הילדה שהגיעה לקברי האבות". אביה, יהודה, נחשד בסיכון חייה, אבל היא עצמה ראתה בכך הרפתקה: "זה היה כמו חלום, להיות הראשונה מאז דורות". הסיור הוביל למשלחות נוספות (1981, 1986), אך הכניסה נשארה אסורה לציבור מחשש ביטחוני.
