גלי צה"ל הוקמה בראשית דרכה כיחידה צבאית לכל דבר, שנועדה לשרת את צה"ל ואת החברה הישראלית. מטרתה הייתה לספק מידע, חינוך, הסברה ותרבות לחיילי צה"ל ולציבור הרחב, תוך שמירה על ממלכתיות, מקצועיות ומשמעת צבאית. היא נועדה להיות קולו של הצבא – לא קולו של מחנה פוליטי, לא של אליטה תקשורתית, ולא של שכבת פריבילגים שמצאה בה מקלט לשירות נוח.
אך עם השנים, התחנה התרחקה מן המטרה שלשמה הוקמה. מחלקת האקטואליה שלה הפכה לזירה חד-צדדית שבה נשמעות בעיקר דעות מזוהות פוליטית, ושדרים בעלי אוריינטציה אחת מובילים את השיח הציבורי. החופש העיתונאי הפך במקרים רבים לחופש לבחור צד – והצד הזה כמעט תמיד אותו צד. מי שלא התיישר לפי הקו -לא גויס לתחנה או לא נשאר לשרת בה.
3+אותה תחנה שבמשך עשורים סיננה מוסיקה מזרחית וים-תיכונית, הפכה לסמל מובהק של תרבות חד־גונית – תרבות שמעדיפה את "הנכון החברתי" על פני הגיוון, את ה"נאור" על פני רצון המאזינים. במידה רבה, גלי צה"ל הפכה למראה של המערכת שממנה באו רבים משדרניה: מערכת אליטיסטית, סגורה, המגייסת לצבא לא לוחמים אלא מגישים צעירים שמסיימים את השירות הקל בתחנה וממשיכים אל ערוץ 12 או 13, שם האוריינטציה הפוליטית – במקרה או שלא במקרה – דומה מאוד.
ובכל זאת, כששר הביטחון וראשי צה"ל מדברים על סגירת התחנה – פתאום אותם קצינים לשעבר, שבשנותיהם במדים קראו בעצמם לסגור את גל"צ או להכפיף אותה לחלוטין לצבא, מתייצבים מול המהלך. מה השתנה? התשובה פשוטה: הפוזיציה. אז הם דיברו כקצינים שמבינים משמעת ושרשרת פיקוד; היום הם מדברים כאנשי ציבור שנצמדים לעמדה פוליטית.
3+הרי גלי צה"ל היא יחידה צבאית. וכפי שמח"ט שריון או חי"ר לא יעלה בדעתו לעתור לבג"צ משום שצה"ל החליט לפרק או לאחד את יחידתו, כך גם אנשי התחנה – בשירות או לשעבר – אינם אמורים להפוך את החלטת הצבא לסוגיה משפטית או ציבורית. הצבא הוא ארגון היררכי, וגל"צ אינה חריגה ממנו.
ולכל מי שטוען שסגירת התחנה היא "סתימת פיות" לגוף תקשורת – ההיפך הוא הנכון. גלי צה"ל אינה גוף תקשורת עצמאי אלא יחידה צבאית במימון המדינה. ייעודה היה לעודד, לחזק וללוות את חיילי צה"ל, לשדר רוח ישראלית ולהוות גשר תקשורתי בלתי אמצעי בין החיילים לבין העורף. אך בעשורים האחרונים היא הפכה לעיתים לגוף שמבקר את הצבא עצמו בצורה לא עניינית, מערער על מנהיגותו ופוגע במורל הלוחמים ובתחושת השליחות של המשרתים. גוף כזה איננו מבצע את שליחותו, אלא חותר תחתיה.
3+ועדיין, יש מקום להקשיב גם לעמדה המנוגדת לסגירה. יש מי שסבורים כי דווקא משום שגלי צה"ל הפכה למותג תקשורתי ישראלי, עם מסורת עשירה וקהילת מאזינים נאמנה, נכון יהיה לשמר אותה – לא במסגרת הצבא, אלא כגוף עצמאי או עירוני. במקום למכור את התדר ליזם מקומי שיהפוך את התחנה ל"רדיו יפו", ניתן לשקול להקים תחנה ציבורית חדשה, שתפעל לפי כללי שידור מאוזנים, עם ייצוג אמיתי של כל הקולות והגוונים של החברה הישראלית.
הסגירה, אם תתרחש, אינה רק עניין תקשורתי – היא מהלך בעל משמעות חברתית. היא נוגעת בשאלה עמוקה יותר: האם צה"ל הוא מקום לביטוי פוליטי? האם משאב ציבורי כמו תדר רדיו אמור לשמש פלטפורמה לקבוצה אחת בלבד?
אולי הגיעה העת להשיב את גלי צה"ל למקומה הטבעי – כחלק מצבא העם, או לחילופין, לשחרר אותה כליל מהצבא ולהפוך אותה לגוף תקשורת אזרחי שאינו נשען על תקציב הביטחון. מה שלא ראוי – הוא להמשיך לטשטש את הגבול שבין הצבאי לאזרחי, בין ממלכתיות לפוליטיזציה. כי אם יש דבר אחד שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו – זה שופר פוליטי במדים.
