"בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" נכתב במגילת אסתר (ב' כ"א). ובספר מלכים ב' מסופר על המלך יאשיהו, "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם..".(כ"ג, ד'). בפרשת שופטים למדנו כי: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים".
מכאן עולה כי משפט צדק תלוי בשומרי הסף, במי שיכול לשפוט את העם ללא משוא פנים וללא הטייה. במי שיכול לבקר את האזרח ואת השלטון כאחד, לשים סייגים לשררה ולהפעיל סנקציות על מי שחורג מהמוסר ומהחוק.
8+אז מי הם שומרי הסף הללו? ומה תפקידם?
שומרי סף באופן כללי הם מי שאמורים להגן על הדמוקרטיה מפני מי שמאיים לכרסם בה, לרוקן אותה מתוכן. להילחם בשחיתות הציבורית ולהבטיח מנהל תקין לטובת אזרחי המדינה. המושג “שומרי הסף” הפך לחלק מרכזי מהשיח הציבורי בישראל בעשורים האחרונים בלט הדבר משנות ה־90. המונח עצמו נלקח מהעולם המערבי באנגלית- "Gatekeepers" –"לעמוד בשער" – כלומר למנוע חריגה של השלטון מסמכותו. בישראל, הרעיון התחיל להתגבש בשנות ה־70–80 עם התחזקות בית המשפט העליון ועם חקיקת חוקי היסוד, שהעניקו לו סמכויות לבקר את פעולות הממשלה והכנסת.
השיא הגיע עם "המהפכה החוקתית" שיזם נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק, בתחילת שנות ה-90 הוגדרו בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה כ"שומרי סף" חיוניים לשמירה על שלטון החוק, טוהר המידות וזכויות האדם. בעשור האחרון הביטוי הפך למוקד מחלוקת פוליטית, מצד אחד, תומכי המוסדות המשפטיים רואים בהם חומה הכרחית מול שחיתות וריכוז כוח בידי הפוליטיקאים ומצד שני, מבקרי המערכת טוענים ש"שומרי הסף" נטלו לעצמם כוח רב וסמכויות שלא כחוק, כאלו הנתונות לפרשנות משפטית והפכו לחזקים מדי ופוגעים ברצון העם כפי שבחר את ממשלותיו ובמשילות שלהן.
8+"שומרי הסף" הבולטים בישראל הם אותם בעלי תפקידים ומוסדות שמטרתם להבטיח שמערכת השלטון תפעל כחוק, בשקיפות ובהגינות – ולמנוע ריכוז כוח עודף בידי הדרג הפוליטי. לדוגמא: בית המשפט העליון שתפקידו להבטיח שהממשלה והכנסת פועלות בהתאם לחוקי היסוד ולשמירה על זכויות האדם. היועץ המשפטי לממשלה המייעץ לממשלה מבחינה משפטית ומכריע אם להגן על עמדותיה בבתי המשפט. מחזיק בסמכויות רבות ומופקד על העמדה לדין של אישי ציבור. מבקר המדינה – תפקידו לבדוק את התנהלות הממשלה, משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות והחברות הממשלתיות. הוא נוהג לפרסם דוחות על ליקויים, בזבוז כספים ושחיתות ציבורית.
החשב הכללי במשרד האוצר – מפקח על ניהול כספי המדינה ועל תקצוב משרדי הממשלה. נציבות שירות המדינה – שומרת על טוהר המינויים בשירות הציבורי ועל אי־תלותו בשיקולים פוליטיים. ועדות הכנסת והאופוזיציה – משמשות גורם מפקח על פעולות הממשלה (ועדת ביקורת המדינה, ועדת כספים וכו'). קיימים גם שומרי סף לתחומים מיוחדים כגון- מפכ"ל המשטרה שאחראי על אכיפת החוק ועל חקירות פליליות, כולל נגד אישי ציבור. פרקליט המדינה המנהל את מערך התביעה הכללית ומחליט על העמדה לדין. ראש השב"כ – מגן על ביטחון המדינה, תוך שמירה על החוק ועל זכויות אזרח. מבקרי הפנים של המשטרה והשב"כ – בודקים תלונות ושומרים על פיקוח פנימי ועוד.
8+בעשור האחרון התפתחה שפה חוקתית־מוסדית המזהה פונקציות שלטוניות מסוימות כ"שומרי סף". החשיבות שגישה זו מעניקה לשומרי הסף נתלית בעיקר בעקרונות הפרדת הרשויות ובאיזונים ובלמים, המוכרים כנחוצים לכל שיטת משטר ליברלית. מערכת המשפט והמערכת הפוליטית בישראל נמצאות כבר כמה שנים במשבר חוקתי מורכב ובהתנגשויות רבות, ובתקופה האחרונה הן נמצאות בדריכות גבוהה בעקבות חקירת פרשת שדה תימן שחשפה קלקולים וכשלים קשים שהתריעו מפניהם ולא טופלו בזמן. "פרשת הפצ"רית" – מחמירה את מאבק הסמכויות שהחל עם הקמת הממשלה. חוות דעת סותרות שמקורן בצמרת מקבלי ההחלטות המשפטיות נשלחו, מאחוריהן עומד מאבק על סמכויות, שהוא למעשה מאבק אימתני על כוח. זה איננו עוד "סתם" סכסוך כוחני – תוצאותיו עלולות לשנות מן היסוד את דמותה של מערכת אכיפת החוק ואת מעמד שומרי הסף והן מתגלגלות כעת לפתחו של בג"צ.
היועמ"שית בהרב-מיארה שהודיעה שתטפל בחקירת פרשת הפצ"רית, עוררה את התנגדותם של גורמים רבים בראשם שר המשפטים לוין שהודיע לה מצידו שהיא מנועה מלעסוק בה לשיטתו בגלל המעורבות האישית שלה. מאז שהתפוצצה הפרשה בשנה האחרונה, בקואליציה מאשימים את היועמ"שית כי היא מעורבת בטיוח שלה. ומקדמים במרץ את החוק לפיצול תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה על כל היבטיו. הגדיל לעשות יו"ר ועדת חוקה ח"כ רוטמן שאמר: "הורגלנו שיש פה מוסד שלטוני שמחזיק בכוח בלתי מרוסן, עושה מה שהוא רוצה ללא שום פיקוח ופועל באופן פוליטי נגד הממשלה במקום פשוט לעשות את תפקידו – ולייעץ לה. הדבר הזה הולך להשתנות. מדינת ישראל לא תסבול עוד את הפגיעה במשילות, בביטחון, במערכות השלטון השונות וגם במערכת המשפט". ובמקביל אליו השר לוין, התומך בקידום החוק – עתה ביתר שאת בשל העימות הזה, טען כי "באופן שיטתי היועצת המשפטית המודחת פועלת להציג עמדות נגד הממשלה. לא פעם אפילו בית המשפט העליון בעמדתו החד-צדדית מקבל החלטות יותר מתונות ממנה".
8+לצערנו, במסווה של שמירה על האינטרס הציבורי התפתח בשנים האחרונות בעיקר במערך הייעוץ המשפטי אתוס של בלימת הממשלה הנבחרת בהחלטות רבות שקיבלה, וצמח יש מאין מיתוס של "שומרי סף" שנטל לעצמו סמכויות, שליטה, בקרה ופרשנות של חוקים רק כדי להשפיע ולשנות את המציאות הרבה מעבר לכל מחשבה של שומר סף שפעל אי פעם בישראל.
כשראש הממשלה בן גוריון ביקש לדעת אם מסקנתה של ועדת אגרנט, שלפיה הממשלה איננה מחויבת לפעול על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי, מקובלת על היועץ האוזנר בתחילת שנות ה-60. הלה השיב לו: "מעולם לא התיימרתי להכתיב לממשלה פסקים או לקבוע בשבילה את דרכה, ואני מצטער אם מישהו הבין כך את דבריי. הודעתי זאת גם אז. אין לי יומרה, והיא תהיה מגוחכת אם אנקוט עמדה זו. אם הממשלה שואלת דעתי, הרי תקבל חוות דעתי כבסיס לדיון שכך הוא החוק, אבל מכאן ואילך חופשית היא להכריע כשיקול דעתה…אם הממשלה שואלת מה הוא החוק, הרי בשביל זה יש לה יועץ משפטי, שיבוא ויגיד לפי סעיפים אלה ואלה ולפי התקדימים זהו החוק. זאת מקבלת הממשלה מפיו; אפשר על יסוד זה להגיע להחלטה מסוימת ואפשר להגיע גם להחלטה אחרת". האוזנר היועמ"ש דאז, שריב הסמכויות בינו לבין שר המשפטים, דב יוסף, הוא שהוביל להקמת ועדת המשפטנים בראשות השופט אגרנט, הביע שאט נפש של ממש מכך שיוסף ביקש לייחס לו טענה אחרת.
8+פרופ' דניאל פרידמן בתפקידו כשר המשפטים הבין מה מתרקם לנגד עיניו והוציא מכתב שבו הסתייג בחריפות מהקביעה שלפיה הציבור הוא שולחו האמיתי של היועץ המשפטי, ואמר: "המשמעות המעשית של האמירה ששולחו של היועץ המשפטי למשרד ממשלתי הוא הציבור כולו היא שאין לו שולח כלל. הציבור כולו איננו מקיים איתו דו-שיח, איננו נותן לו הוראות ולמעשה אין לו קשר איתו. הציבור כולו פועל באמצעות הממשלה שהיא אחראית הן על הייעוץ המשפטי והן על יתר העובדים….האמירה אשר לפיה על היועץ המשפטי לשמש "שומר סף" מדגישה את תפקידו כבלם, כאילו הממשלה ושריה ואולי עובדים נוספים במשרד צפויים בכל רגע לעבור על החוק, בבחינת "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". הביטוי "שומר סף" הוא אכן נפוץ בהקשר הזה, אולם הוא מעביר את הדגש לתפקיד הבלם ומעמיד בצל את תפקידו המרכזי של היועץ, היינו לקדם ביעילות את מדיניות המשרד בהתאם לחוק.
בתקופת הרפורמה המונח "שומר סף" הפך למטבע לשון כל כך שגור. כל בעל תפקיד שהיה גם בעל תפיסה לעומתית כלפי הממשלה הפך ל"שומר הסף של הדמוקרטיה". תחת הכותרת הזאת, כשברקע אווירת מלחמה, לא מול חמאס בעזה אלא לצערנו מול אזרחי ישראל והממשלה, הפכו שומרי הסף החדשים הללו של מדינת ישראל – כפי שהמחאה של קפלן הכתירה אותם – ל"כל יכולים". אנחנו בעידן של ניצול לרעה של הכוח, אבל לאו דווקא מצד הממשלה, אלא מצידו של בג"ץ ושלוחותיו בסביבת היועמ"שית והפרקליטות. מדוח שהתפרסם לאחרונה על ידי התנועה למשילות ולדמוקרטיה, עולות פרקטיקות רבות, ישירות ולעיתים אף עקיפות, של התערבות בג"ץ בסוגיות ביטחוניות נפיצות מאוד.
8+בימים אלו כולנו חווים רעידת אדמה חוקתית-פוליטית-משפטית כאשר פרשיית "שדה תימן", התפוצצה ועל הכוונת נמצאת לא רק הפצרי"ת תומר ירושלמי, אלא גם היועמשי"ת מיארה. ירושלמי שנעצרה ונחקרה בשל חשדות פליליים שאישרה ודחפה את הדלפת הסרטון המבושל משדה תימן. מי שבאמת צריכה להיחקר לצידה היא היועמשי"ת שגיבתה אותה כל הדרך, דרשה להיות מעורבת בחקירה, ואף קיבלה גיבוי מהרכב בג"צ בראשות השופטת ברק ארז עד כדי מסירת מידע שקרי לבג"צ על חקירה פנימית שלא נתקיימה כלל.
אירוע מצער זה מצטרף לאירועים רבים שאנו עדים למערכת של "יד רוחצת יד" בין שומרי הסף שחצו קווים אדומים ומשמרים את האוליגרכיה שלהם, מערכת המשפט מול הדמוקרטיה במאזן כוחות מתוח, זהו המשך של שיטה לפיה בתי המשפט מרחיבים את כוחם ומשפיעים על תהליכים פוליטיים מעבר למנגנונים הדמוקרטיים הרגילים, ורבים מזהירים מפני פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות בישראל, בג"צ נתון כבר שנים במרכז ויכוח סוער על מעמדו והשלכותיו על המשילות, החקיקה והדמוקרטיה. מדובר במערכת אוליגרכית סגורה של יד רוחצת יד, הפצ"רית, היועמ"שית, השופט יצחק עמית, השופטת דפנה ברק-ארז ושופטים אקטיביסטים לצידם. לפי החשד, השרשרת הזאת פעלה יחד כדי לטייח את עלילת הדם החמורה נגד חיילי צה"ל. הפצרי"ת שהודתה בכשליה ונתפסה בקלקלתה מהווה אבן ראשונה של המערכת הזו שהחלה להתפורר.
8+לולא החלפתו של רונן בר אותו שומר סף פרוגרסיבי שסירב ללכת הביתה ועסק בפתיחת חקירות יזומות מוזרות כדי להישאר בתפקידו ומינויו של זיני לראשות השב"כ למרות שגורמים מתוך הארגון פעלו לסכל אותו יחד עם שומרי סף אחרים, לולא ההחלפה של גלנט בשר כץ למשרד הבטחון, לצד ההתפטרות של הלוי ומינוי זמיר לרמטכ"ל, לבטח היינו נשארים במערכת שהייתה מגבה את אותה שרשרת רקובה שלא ניתנת לביקורת ושינוי בגיבוי שופטי בג"צ. ההתפתחויות האחרונות פוררו את הסדר הזה ויצרו עבורם כאוס. לאחר שהיועצת המשפטית של משרד המשפטים קבעה שעל היועמ"שית בהרב-מיארה לזוז הצידה בשל חשש -לניגוד עניינים, מינה שר המשפטים את נציג תלונות השופטים השופט קולה כחוקר מיוחד לפרשה. הוא אמור לפעול מעל ומתחת לסמכות היועצת המשפטית ולצוות החקירה של מחלקת החקירות במשטרה ולחשוף את האמת לציבור- למרות זאת אותם כוחות עדיין נלחמים בו ופועלים באמצעות שליחיהם בתקשורת לחוסר לגיטימיות שלו ושל עבודתו כולל פניה לבג"צ שתפסול אותו.
8+שיח "שומרי הסף" שהחל בשנות ה-90 התפתח לצד השינויים שחלו בעקרון הפרדת הרשויות בפסיקות בית המשפט העליון, שהפכו את בג"צ והגורמים שהוא נותן בהם אמון וסימן אותם כשלוחותיו כ"מפקחי -על " הזוכים לעליונות משטרית בישראל אפילו מעל הממשלה ומעל הכנסת. בכך דוקטורינת שומרי הסף על אופיה ההיררכי- אנכי לא זו בלבד שאינה מסייעת לקדם את עקרון הפרדת הרשויות ותורת האיזונים והבלמים בישראל, אלא אף עומדת בסתירה גמורה אליהם. אחד מתוצרי פרשת החקירה ב"שדה תימן" הוא סדק עמוק במערכת אכיפת החוק שמוביל לכאוס וניסיון לשנות את ההיררכיה והנוהג של קבלת ההחלטות בישראל. מדובר ביחסים בין אגף החקירות במשטרה לבין המפכ"ל, בין צוותי החקירות לפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה – מערכות שקיימו לאורך שנים ממשק מקצועי גם כשהיו ביניהם חילוקי דעות. כעת נזרע פילוג בין הפרקליטות ל"שופט החוקר" קולה שמונה על-ידי שר המשפטים לפקח על חקירת משטרה מקצועית.
השבוע ייכנס גם בג"צ למחול השדים, באמצעות ניסיון להשפיע בפסיקתו בנושאים הללו. לכל אלו שהניפו את השלטים להגנה על הדמוקרטיה הישראלית בשנים האחרונות, הוכיחו כי מדובר בסיסמה להגנה מפני הציבור הישראלי שלא חולק אותן עמדות פוליטיות על מנהיגי השמאל ושלוחותיו בקפלן, אחים לנשק, שקמה ברסלר ודומיהם. מה שקרה לפצ"רית המודחת. זו העובדה שהיא פשוט כבר לא ראתה את עצמה מחויבת לתפקידה המקצועי המשפטי, אלא לתפקידה החדש כ"שומרת סף" עם סמכויות-על. וככזו, היא כנראה לא הצליחה להבין איך הציבור לא מקבל את הגרסה שלה ביחס לפרשת שדה תימן ולהגנה על חיילי צה"ל, אז לפי החשד היא הדליפה סרטון, טייחה, זייפה וניהלה חקירה בידיעה שהיא משקרת לכאורה. היה מצופה שתבין את טעותה, אבל לא – כעת, על פי החשדות, היא ניסתה גם לשבש חקירה כשהעלימה את הסלולרי שלה וכל זה משום שבראייתה היא שומרת סף שעושה את הדבר הנכון ב"הגנה על הדמוקרטיה הישראלית".
8+שלא כמוה וכמו שותפתה היועמ"שית, האוזנר, מי שהיה אחד היועצים המשפטיים החזקים ביותר שידעה ישראל, שראה את עצמו, כפי שקל להבחין, כמסייע לעבודת הממשלה. הדגיש לא פעם שמבחינתו, תפקיד היועץ משפטי לממשלה הוא לשמש עורך דינה של הממשלה ולא "אורקל" משפטי היושב בירושלים ומוסר לשריה חוות דעת מחייבות ישירות מפי האלים עימם הוא בקשר. ועל זה כתב פרנץ קפקא: "בפתח החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק, אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס". הוא תיאר היטב את המצב הנוכחי בישראל. חלק לא קטן של אותם "שומרי הסף", וכל מי שמינו את עצמם לתפקיד, אינם מגינים באמת על הדמוקרטיה הישראלית. הם מתיימרים להגן על החוק, אך למעשה מונעים גישה אל הצדק. פוגעים בריבונות העם כדי לשלוט בעצמם לצורך שמירה על הגחלת – המסורת של השופט ברק לשלוט בעם גם בלי הצורך להיבחר לכנסת ולממשלה ובכל מקרה להשפיע על חייו למרות שאינו נבחר על ידי הריבון.
