סערה מתוקשרת ומכוערת. הדרמה החלה כאשר עיתונאי "הארץ" ג'וש בריינר העלה סרטון של הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר ירושלמי, משתחררת למעצר בית, וכתב: "הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי יוצאת מכלא נווה תרצה לאחר ששוחררה למעצר בית. לבדה. בודדה. מסרבת להשיב לשאלות של החשדות כנגדה".
עמיתו לשעבר בעיתון, חיים לוינסון, לא נשאר חייב ותקף את בריינר בחריפות: "מה בעצם ההבדל בין סרטוני בן גביר שצועק על עצירים ואסירים בשביל הטיקטוק לסרטון המביך הזה של חתן פרס סוקולוב לפוזיציה? שניהם מכורים ללייקים, כל אחד מהצד שלו. כל אחד ירמוס את החלש והמסכן ויציג את עצמו כשליח הצדק על אדמות. לכל אחד יש קהל. ובאיזה פאתוס. 'סירבה לענות לשאלות'. כן אחי, בגלל שהוד מעלתו ג'וש בריינר החליט להגיע לנוה תרצה, אישה שבשבוע חרב עליה עולמה, ומתה להגיע הביתה, תעצור ותספר לך, באמצע חקירה, את כל גירסתה לאירועים. בטח".
4+בריינר לא נשאר חייב וענה בעקיצה, כשהוא רומז למעורבותו של לוינסון ב"פרשת קטאר": "לא יודע, אבל עדיף על תאוות בצע".
מכאן, העימות הסלים במהירות. לוינסון איים לחשוף מידע מביך על בריינר וכתב: "אהבתי את הציוץ. נותן לידידי ג'וש בריינר, שסולד מתאוות בצע, והוא איש של גילוי נאות, לתת גילוי מלא לציבור איך הוא קיבל את פרס המכון הישראלי לעיתונות, שכולל בצע כסף של 15,000 שקל. אם הוא לא יעשה זאת, אעשה זאת בעצמי".
לאחר שבריינר בחר שלא להגיב, לוינסון מימש את איומו וחשף את הסיפור מאחורי הקלעים: "רואה שידידי בריינר דחה את הצעתי לתת לציבור גילוי נאות מלא. אז אעזור לכם בסיפור קטן. חשקה נפשה מאוד מאוד של ג'וש בפרס הזה. באופן כללי, הוא מאוד אוהב פרסים. חשוב לו לאגו. אממה, לפי תקנון הפרס, צריך שמישהו יגיש אותך. אתה לא יכול להגיש את עצמך. התקשר אלי. אמר לי, תגיש אותי בבקשה. זה חשוב לי".
4+לוינסון המשיך ותיאר כיצד סייע לבריינר בדרך שנויה במחלוקת: "אמרתי בכיף. שלח את הניירת ואגיש אותך. הלך כתב על עצמו המלצה. הגשתי את זה כאילו אני כתבתי. חלפו כמה חודשים, וקיבל את הפרס בטקס יפה בהרצליה. אפילו אחוזים לא ביקשתי ממנו". את הפוסט סיים בקריאה ישירה לבריינר: "ג'וש ידידי, תהיה הגון, וכל פעם שאתה מציין שקיבלת את הפרס, תוסיף גילוי נאות: פיברקתי את ההמלצה של לוינסון עלי".
לוינסון התחרט מאוחר יותר על הפרסום, ייתכן כי הבין שההודאה שלו בסיוע למעשה הבעייתי חושפת גם אותו באור שלילי. אפשר לומר שקרב הבוץ בין שני העיתונאים הבכירים של "הארץ" מספק הצצה נדירה למתחים הפנימיים בצמרת התקשורת השמאלנית, ומעלה שאלות נוקבות על אתיקה עיתונאית, יושרה אישית והמרדף אחר כבוד ופרסום.
4+בעקבות הקרב בין השניים, כתבנו מוטי קסטל הוסיף נופך משלו. "בינתיים, ה"יועץ הבלקני" לוינסון מחק את הפוסט שלו, אבל אני סבור שזה לא כי הוא נכנס ל"מלחמה מיותרת" עם התועמלן השני מהארץ כפי שכתב, אלא כי בלהט השנאה והטירוף שלו הוא אשכרה מסבך את עצמו ומודה פה לכאורה שעבר עבירה פלילית. (או כך הוא חושב לפחות)
"לוינסון מודה שידע שהוא עובר על תקנון משפטי שמעניק סכום כסף של 15,000 ש"ח כשהגיש המלצה מפוברקת. על פניו, לפי התיאור שלו עצמו הוא שותף לעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה לכאורה.
"האיש השפל הזה שהתגולל על כל מה שזז ולא זז ביקום, מעיד בעיקר על עצמו ומגלה גם לכאורה, שהמעשים וההסתרה בפרשת קטר הם דפוס שיטתי.
"וכעת לקפלניסט השני, זה גילוי באמת מדהים. מעבר לסופרלטיבים, לשגעון הגדלות, לרמיה, ולכתרים שבריינר קושר לעצמו, הוא מסובך פה לכאורה אם אכן לוינסון צודק, בעבירה פלילית (קבלת דבר במרמה) שהעונש עליה הוא בין 3-5 שנות מאסר.
4+"מעניין איך הטהרן המאופס הזה היה מתגולל על מישהו אחר אם היו מספרים עליו דבר כזה.
"על בן גביר למשל…
"בינתיים, בדקתי באתר המכון הישראלי וכתוב שם שמועמד יכול גם להציע את עצמו, אז אולי בריינר פשוט התפדח לכתוב על עצמו את ההבלים הללו – אז שלח "ידיד". מכל מקום, הסיפור הנלבב הזה מלמד עוד קצת על המודעות הנפשית של צמד האפסים הללו.
"והערה אחרונה על "פרס המכון הישראלי לעיתונות".
4+"כמה קל ופשוט שברגע שאנשי הוועדה (בראשות השופטת לשעבר דורנר) ראו את ההמלצה הנלבבת על "הליך קריסתה של משטרת ישראל והפיכתה לזרוע של השר", והחשיבות של "חופש הביטוי נגד הפיכת המשטרה לפוליטית ושנשלטת ע"י גורם פוליטי" הם מיד השתכנעו ואצו להעניק את הפרס לעיתונאי ה"אמיץ"".
