כמי שפיקד על יחידות מודיעין ועל יחידות מבצעיות צורכות מודיעין אני מודע למגבלת המודיעין והתלות בו ולכן הנחת העבודה שלי הייתה ועודנה שכל כוח מבצעי, לוחם, מפקד ומערכת ביטחונית, צריכה להיות ברורה, לא על כל איום ולא בכל עת, יתקבל מידע מודיעיני. מודיעין הוא דבר חשוב, חיוני ורצוי, אבל הוא לא בטוח, הוא לא ודאי, והוא לא הרמטי. אין דבר כזה מודיעין מושלם, בוודאי לא כזה שמגיע בזמן הנכון ובאופן חד וברור.
האחריות המבצעית מחייבת תפיסת פעולה אחרת, היערכות לחומרה, מה שקרוי בהגה המבצעית "מוכנות ללא התרעה". משמעות הדבר, להתכונן לכל תרחיש כאילו יש מודיעין חם על איום ממשי, גם כשאין לו אפילו רמז. לוחם לא אמור לשאול האם יש התרעה, הוא אמור להיות מוכן תמיד לכל תרחיש גם ללא התרעה. מפקד לא מחכה לאור ירוק מהמודיעין, אלא בונה כשירות, מענה תגובתי, עוצמה ומקפיד על ערנות לוחמיו.
מי שמוביל מערכות ביטחוניות, לא מהמר על שקט זמני מרדים, אלא בונה תודעה מבצעית של כוננות ומוכנות תמידית לכל תרחישי הייחוס "ללא התרעה". ב-7.10 ראינו את המחיר הנורא של התנהגות מבצעית הפוכה. הייתה אשליית התרעה, הייתה תלות עיוורת במודיעין, הייתה קריסה של צה"ל בשל חוסר מוכנות מבצעית ההולמת את תרחישי הייחוס והאיומים שהיו קיימים בגזרה. האם למדנו את הלקח? האם אנחנו ערוכים "ללא התרעה" בגזרות האחרות, בגבול מצרים, בגבול ירדן וביהודה ושומרון? אני סבור שלא למדנו כלום.
"אשרי האיש הנערך ליום אשר לא נודע, כי הוא יעמוד ביום בואו כפתע"
מי שלא נערך לאיום "ללא התרעה", יופתע ויובך ביום שהוא יופיע. צריך להבין שבפעילות מבצעית מודיעין הוא לוקסוס, אמנם חשוב ויקר, אבל הוא לא תנאי הכרחי למימוש האחריות ותמיד צריך לקחת אותו בערבון מוגבל.
מי שתולה במודיעין את המוכנות שלו, מפקיר את שליחותו ואת אחריותו. הלקח מה-7-10 חייב להיות חרוט בברזל. תמיד תזכרו: מוכנות אמיתית מתחילה במקום בו ההתרעה מסתיימת.
