גורם "בכיר" במשרד המשפטים מסר לעיתון "הארץ" כי היועמ"שית בהרב-מיארה לא נמצאת בניגוד עניינים בפרשת הפצ"רית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי, כל עוד היא עצמה לא מרגישה ככה. לא מדובר כאן בציטוט מומצא, אלא בציטוט מפורש שיוחס לאותו גורם במילותיו שלו.
לדברי הבכיר, "אם בהרב-מיארה הייתה מרגישה שהיא מנועה מלעסוק בתיק הזה מבחינה נפשית, זה היא יכולה למנות מישהו אחר". הוא הדגיש כי "אם היא לא מרגישה ככה, אז אפשר לסמוך עליה". זו למעשה ההגדרה החדשה של הבכיר במשרד למה שנקרא "ניגוד עניינים", וככל שמדובר ביועמ"שית – היא יכולה להחליט באופן עצמאי האם היא נמצאת בניגוד אינטרסים או לא.
2+כזכור, שר המשפטים יריב לוין פנה לבהרב-מיארה לפני כארבעה ימים, ודרש ממנה בתוקף שלא לעסוק בפרשה, כאשר לדבריו ישנה "הסתברות גבוהה" שהייתה מעורבת בקנוניה של צמרת הפרקליטות בפרשה. במכתב של השר נכתב כי היועמ"שית מנועה מלעסוק בכל דבר הקשור לפרשה, "ובכלל זה חקירת הדלפת הסרטון, עבירות השיבוש והפגיעה בהליכים המשפטיים שבוצעו לכאורה במסגרת הפרשה ובמינוי מ״מ או מחליף לפצ״רית שנאלצה לסיים את תפקידה".
היועמ"שית מצידה התעקשה שלא להוריד את ידיה מחקירת הפרשה, וטענה כי מעורבותו "הפוליטית" של השר לוין פסולה. זו לא הפעם הראשונה שהיועמ"שית פועלת כראות עיניה בפרשה, לאחר שכבר עשתה זאת כמה פעמים במהלך השנה וחצי האחרונות.
כך מנסה היועמ"שית להימנע מהגעה לחקר האמת בפרשת הדלפת הסרטון
עד כמה "קשר השתיקה" בפרקליטות הצבאית נוגע גם ליועמ"שית? נכון לעכשיו, אין עדיין אינדיקציה משמעותית שקושרת אותה להסתרת מידע על פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן, אך בראייה לאחור ניתן להצביע על כמה נקודות ספציפיות בהן היועמ"שית נחלצה להגנת הפרקליטות הצבאית וניסתה למנוע חקירה בנושא.
בחודש דצמבר האחרון היועמ"שית הגישה את חוות דעתה לבג"ץ לפיה יש לדחות את העתירה לחקור את ההדלפה. לדבריה, ההדלפה אינה מהווה פגיעה בביטחון המדינה: "אין מדובר במקרה של דלף מידע בטחוני לידי התקשורת. ואין מדובר בחשיפת סודות צה"ליים או בחשיפת מידע שיש בחשיפתו להביא לפגיעה בביטחון המדינה".
בהרב-מיארה ציינה כי גורמי ביטחון מידע בצה"ל כבר ניסו לבדוק את מקור ההדלפה וקבעו כי "לא ניתן להתחקות באמצעות כלים טכנולוגיים אחר הגורם שהוציא לכאורה את המידע". דברים שבדיעבד התבררו כשקריים ומשוללי יסוד.
2+באותה תקופה סנגורי הלוחמים בכוח 100 דרשו מבג"ץ שלא לאפשר לפרקליטות הצבאית לחקור את המקרה בשל חשד לניגוד עניינים. למרות זאת, הפרקליטות התעקשה לשמור את החקירה, ובגיבוי מלא של היועמ"שית החקירה אכן נשארה בידיה.
היועמ"שית עצמה טענה במילותיה כי "אין מקום להעלאת טענות מסוג זה". לדבריה, עצם העלאת האפשרות לניגוד עניינים בפרקליטות הוא "הטלת דופי ברשות ללא בסיס". היועמ"שית הרחיקה לכת וטענה כי "חזקה עליהם שהנושא ייבדק כנדרש".
2+והנה, במקרה ממש, התברר בדיעבד כמה היועמ"שית נחלצה להגנתה של יפעת תומר-ירושלמי, בסיפור שעוד נגלה כמה הוא רקוב. אל כל זה אפשר להוסיף את דבריה של היועמ"שית לבג"ץ לפני פחות מחודשיים (!) לפיהם "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע". התנהלותה של היועמ"שית מוכיחה, ולא בפעם הראשונה, כמה קל להגן ולשמור על חשודים כאשר הם מגיעים מהצד הנכון.
