איך שוב הצלחנו לשכוח מי אנחנו? ממדני נבחר לראשות עיריית ניו יורק. מועמד שמכר חלומות עטופים בסיסמאות חברתיות נוצצות, "שוויון", "צדק", "הזדמנות".
כל מה שהאוזן האמריקאית אוהבת לשמוע.
ראש עיריית ניו יורק הנבחר ממדני נבחר לראשות עיריית ניו יורק על רקע מצע שנועד לדבר ללב המעמד הנמוך והבינוני. הוא הבטיח רווחה, נגישות, הזדמנויות והמסרים הללו הדהדו היטב בקרב הציבור הרחב.
2+אני יכול להבין למה מוסלמים הצביעו לו. אני יכול להבין למה נוצרים הצביעו לו. אבל אני מתקשה להבין, איך יהודים הצביעו לו?
איך ייתכן שעם שעבר את כל מה שעבר, שזיכרון ההיסטוריה אמור להיות טבוע בו עד לשד העצמות, עם שעבר שואה, רדיפות, הסתה, טרור, מצליח שוב לבחור במי שמייצג את כל מה שמאיים עליו?
2+עם שממשיך שוב ושוב לבחור במנהיגים שמדברים יפה, אבל מאחוריהם עומדת אג’נדה שעלולה להפוך עליו את העולם? זה לא רק עניין פוליטי, זה עניין של אחריות היסטורית. איך ייתכן שעם הספר, עם של אינטלקטואלים, של אנשים שכביכול רואים רחוק, ממשיך לחשוב רק על כאן ועכשיו?
יהודים שהתלהבו מסעיף במצע שמבטיח קצת יותר דולרים בארנק, קצת פחות מיסים, קצת יותר סובלנות ריקה מתוכן ולא רואים את התמונה הרחבה, את ההשלכות לטווח הארוך, את מה שיקרה כשהעיר תתמלא במדיניות אנטי ערכית שתפגע, קודם כל, ביהודים עצמם?!
2+לעם היהודי יש נטייה היסטורית מסוכנת, לשכוח מהר מדי. את מי שעמד לצידו באמת, ולתת אמון במי שמדבר יפה אבל חותר תחת ערכיו. וכשההיסטוריה חוזרת, היא לא עושה זאת כפארודיה, אלא כטרגדיה. אולי הגיע הזמן שנשאל את עצמנו, האם אנחנו באמת עם חכם, או עם טיפש עם זיכרון של דג?
