השתתפתי בשבוע שעבר בעצרת התפילה ההמונית. משתף אתכם במחשבות בזמן העצרת: לעם ישראל ישנו ייעוד רוחני חשוב ומהותי, והייעוד הרוחני הזה צריך להופיע בתוך גוף לאומי של מדינה עם צבא וארץ, כמו נשמה בתוך גוף.
וכפי שכתוב בפרשת השבוע, פרשת לך לך, בייעוד ובהבטחה האלוקית לאברהם אבינו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", וכפי שמופיע בהמשך הפרשה בקריאה של אברהם בשם ד' ובהבטחה על ירושת הארץ.
אי אפשר לוותר על הנשמה ואי אפשר לוותר על הגוף. אי אפשר לוותר על הייעוד הרוחני שלנו, שהוא תורתנו הקדושה, ואי אפשר לוותר על ההופעה של הייעוד הזה במציאות הממשית, במדינתנו האהובה, בארצנו הקדושה ובצבאנו, צבא ההגנה לישראל.
מרן הרב קוק זצ"ל מלמד אותנו שבתהליך התשובה של מי שנתרחקו מהתורה ישנם ארבעה שלבים: כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת. כמובן, שאי אפשר לחולל תהליך שכזה בכפייה.
גם אצל אחינו החרדים תהליך התשובה בנושא השירות והשותפות בצבא, לא יצליח בכפייה, ויכול להתרחש רק בדרך ההדרגתית של השלבים הללו – כבוד, הכרה, חיבה, וקיום. זו עוד אחת הסיבות שבגללה בחרתי להצטרף לעצרת התפילה.
אנחנו לא מוותרים על אף אחד מהצדדים האלו, לא על התורה ולא על הצבא, שהולכים ביחד. לא ניתן ולא נסכים שינסו לחלק, להפריד ולתקוע טריז בין הדברים הכל-כך חשובים וקריטיים הללו.
בע"ה נמשיך לדבוק בתורה ולייקר את לימודה, התורה שהיא סם חיינו, נשמת רוח אפינו והיא זו שמקיימת אותנו, ונמשיך בכל כוחנו לחזק את מדינתנו ואת צבאנו.
