רבים הגיעו היום (שלישי) ללוות את גיבור ישראל, אל"ם אסף חממי הי"ד בדרכו האחרונה, לאחר שגופתו הושבה לקבורה יהודית במסגרת עסקת החטופים האחרונה. חממי הי"ד נפל בטבח שבעה באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה. הוא הותיר אחריו את אשתו ספיר ושלושה ילדים: אלון, אלה וארבל.
ב-7 באוקטובר שהה אסף הי"ד במחנה רעים. עם התחלת מתקפת חמאס נכנס חממי לחמ"ל בעקבות ירי התמ"ס, הבין כי מתפתח אירוע באזור נירים, יצא כמה דקות אחר כך עם החפ"ק שלו לשם (06:35). כמה דקות אחר כך, כשהבין שמדובר בפשיטות רבות, הכריז ברשת הקשר "מלחמה", והנחה להקפיץ את כל הכוחות לגדר ואת כיתות הכוננות ביישובים.
1+כאשר הבין כי מדובר במתקפה רחבה, כבר היה בתוך קרב בקיבוץ נירים, מוקף באויב. הוא נהרג ב-7:00 בבוקר בקירוב, תוך הפגנת גבורה אישית. איתו נהרגו שניים מחיילי החפ"ק שלו, סמ"ר תומר אחימס וסמל קיריל ברודסקי השם יקום דמם. גופות השלושה נחטפו לעזה. ביולי האחרון חולצו גופותיהם של שני הלוחמים מהחפ"ק שנפלו יחד איתו והושבו לקבורה במדינת ישראל.
הלוחם הבכיר ביותר שנחטף התגורר במשך שנים רבות בפתח תקווה, היה אדם של חיבור ואחדות, אדם של אנשים – שתמיד ראה את האחר, דאג לחייליו, לפקודיו ולחבריו. לאחרונה חנכנו בעיר גשר חדש מעל רחוב גיסין הנושא את שמו של אסף – גשר שמסמל את החיבור והאחדות שאפיינו אותו כל כך.
"חממי, בתמונה האחרונה שלך שהולכת איתי כבר שנתיים אני מביט בגבך מתרחק, כשאני מדלג במהירות מאחוריך, מפקד פיקוד הדרום, מאחורי מַגַ"ד צבר מצטיין שמילא את פקודיך ואת מפקדיך בקנאה ובהערצה גדולה".
הרמטכ"ל אייל זמיר ספד לאחיו לנשק: "אנחנו במלחמה, הכל בסדר, מלחמה. כך הכרזת ברשת הקשר, הראשון להבין את המצב ולפעול, לדרוך גזרה שלמה לפעולה. שילוב מדויק של עוז רוח וקור רוח, גם ברגעים הקשים ביותר בשדה הקרב, עד טיפת הדם האחרונה. הובלת את הקרב בפיקוד מלפנים, מגלם בגופך את תמצית רוחו של צה"ל.
"77 שנים לפני נפילתך חממי, נפל בקרב על נירים, שאז עוד נקראה דנגור, דודו אלונו, לוחם חטיבת הנגב של הפלמ"ח ומפקד הגזרה. אתה חממי, מפקד ישראלי בשרשרת דורות המפקדים שלנו, שבראשיתם מפקדים כמו דודו אלונו. אתם ומאות המפקדים שאיבדנו במלחמה… לימדתם את האויב שוב ושוב, שהוא לעולם לא יחוש את טעם ניצחון המלחמה".
1+זמיר הוסיף: "היית מפקד בעל עוצמת לב ותבונה מקצועית, מלא השראה, שלפני הכל האמין וטיפח את עוצמת אנשיו ואהב אותם באמת. עברת עם תרמוס תה חם בכל עמדה בחברון בלילות של קור חודר עצמות כדי לשנן יחד עם הלוחמים תרגולות הגנה. תמיד, להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, תבעת קודם כל מעצמך, ואחר כך מכל פקודיך".
אימו של אל"מ חממי ספדה לו: "אסף, ילד שלי, יפה של אמא. אני עומדת כאן כואבת, רועדת, מנסה להכיל את הרגע שאף אם אינה אמורה לעמוד בו. הרגע שבו אני מספידה אותך, בני הבכור, גיבור ישראל. הספד במקום ברכה". היא אמרה בגרון חנוק: "חזרת היום הביתה. לא לחיבוק של אמא, לא של אבא, לא של אחיך איתן. אלא למנוחות עולמים במולדת שאהבת, שעל מזבחה נפלת. שבת הביתה? אחרי שנתיים ארוכות של המתנה, שנתיים של תקווה, של תפילה ודממה".
"הזכרת לכולנו שההשפעה איננה נמדדת בדרגה או בתפקיד, אלא ברוך, בצניעות וביכולת לגעת בלבבות, גם בלי לומר מילה. ידעת להניח מילים טובות, כמו שמניחים זרעים באדמה, ישר לתוך הלב של כולנו"
האם השכולה הוסיפה: "אלה, אלון והרבל ימשיכו את דרכך, יישאו את שמך ואת אורך. הבטחתי ביום ששמענו על נפילתך, שהדיסקית הזאת לא אסיר לעולם. היא איתי יום ולילה, ממשיכה אותך, אסף". היא חתמה: "אין אהבה גדולה בעולם מאהבה של אמא. אוהבת אותך ולא מפסיקה לעולם להתגעגע. אני אמא שלך, ולעד אדע שלא אשוב לראותך, שלא אשמע שוב את קולך אומר לי: 'הכל בסדר, אמא'".
