בזמן שכל העולם עסוק בעיקר בעזה ובישראל, בסודאן נמשכת כבר יותר משנתיים מלחמת אזרחים עקובה מדם. לפי הערכות, כמאה וחמישים אלף הרוגים יש במלחמה הזאת, בנוסף ל-40 מיליון פליטים. בימים האחרונים הקרבות בסודאן הגיעו לנקודת רתיחה, עוד נגיע לזה, אבל לפני כן, למה בכלל יש שם מלחמה?
בשנת 2019 הודח הרודן הסודאני עומאר אל-בשיר. מאז ועד תחילת המלחמה, הייתה מיליציית "התגובה המהירה" כפופה לצבא סודאן, ולפי הסכם שנחתם הייתה אמורה להתמזג בצבא סודאן. מפקד הצבא עבד אל-פתאח בורהאן לחץ על המיליציה להתמזג בצבא באופן מידי, ואילו מוחמד דגלו, מנהיג "התגובה המהירה" וסוחר גמלים בעברו, התנגד ודרש הארכה. הוא רצה לשמר את הכוח. המתיחות בין השניים הסלימה והפכה ממשחק אגו של גנרלים למלחמת אזרחים מדממת, על השליטה בסודאן.

ובחזרה לקרבות. בשבוע שעבר כבשו כוחות "התגובה המהירה" את העיר אל-פאשר, שהייתה תחת מצור, ולפי הדיווחים הוציאו להורג כ-2000 אזרחים, עם דיווחים על רצח של ילדים ועל אלימות מינית קשה. בחסות הסמארטפון, אירועי הדמים של 2025 מתועדים ומופצים לכל העולם, גם בעיר פאשר. גם האתניות משחקת פה תפקיד ושבטים יריבים מנצלים את המלחמה וטובחים זה בזה.
לאחר הטבח בעיר פאשר והכיבוש המוצלח שלה כוחות "התגובה המהירה" הכריזו על היעד הבא שלהם, כיבוש העיר אל-אובייד. מנגד, כוחות ממשלת סודאן, קראו לאזרחים שלא לעזוב את העיר.

מעצמות בינלאומיות כמו, סעודיה, רוסיה ואיחוד האמריויות תומכות כל אחת באחד הצדדים היריבים. לאורך המלחמה הגיעו גם דיווחים על כטב"מים איראניים שבהם משתמש צבא סודאן נגד "התגובה המהירה".
סודאן היא ארץ עם משאבי טבע רבים וגם נמצאת במיקום גיאוגרפי אסטרטגי. כולם רוצים נתח, להרחיב את תחום ההשפעה. אך מי שמשלם את המחיר על כך הם האזרחים הסודאנים.
