אמש נערכה התייעצות ביטחונית אצל ראש הממשלה נתניהו, שבה הוחלט על שני צעדי תגובה עיקריים: תקיפות מהאוויר והרחבת השטח שבו שולט צה"ל מ-53% לכ-70% מרצועת עזה.
מייד לאחר ההתייעצות נערכו כמה שיחות טלפון בקו שבין ירושלים לוושינגטון. באחת השיחות המרכזיות השתתפו, בין היתר, נתניהו, השר רון דרמר וחתנו של הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר.
1+בסופו של דבר, בעקבות השיחות החליט רה"מ לאפסן בינתיים את הרעיון לקחת מחמאס שטח ברצועת עזה.
עכשיו, חשוב להבין איך מתנהלות השיחות הללו: זה לא שנתניהו או מי מטעמו פונים לבני שיחם האמריקנים, ושואלים: "האם מותר לנו לעשות כך וכך?" הישראלים מעלים רעיונות ודרכי פעולה אפשריות, מאזינים היטב למוזיקה של התגובה האמריקנית, ובהתאם מקבלים החלטות.
1+גורם מדיני אמר לנו בהקשר הזה: "הדינמיקה של היחסים עם הממשל היא של דיאלוג מתמיד. אנו לא מבקשים רשות מהאמריקנים, ומנגד, מתי שאפשר אנו משתדלים לא לפעול באופן חד-צדדי".
אמש הייתה אחת הפעמים הללו שבהן ישראל החליטה להתיישר בהתאם לעמדת הממשל. מדינת חסות? לדעתי לא; אבל בהחלט מערכת יחסים הדוקה ומורכבת, שמצריכה ניווט מדויק וזהיר לצד אומץ לקבל גם החלטות עצמאיות בצמתים קריטיים.
