אם זה לא היה עצוב זה היה אפילו יכול להיות מצחיק, חבורת אינפנטילים החליטו לקחת את המח של הישראלים, לטגן אותו בשמן עמוק ולנסות להפוך אותו לפירה. זה מתחיל עם רמה נמוכה של ציורים כמו זה של המאייר הבכיר של עיתון הארץ.
הארץ, כן, העיתון לאנשים חושבים עאלק, שלקח את כל הכישרון והידע שלו כדי לצייר גללים של גמל, זה המשיך באחד מבכירי מובילי המחאה, משה רדמן, שזה מה שהוא מפיץ לעוקביו. ערימות של סטייל וקלאסה כמובן.
זה לא דילג אפילו על רופאים כשפעיל המחאה פרופסור חגי לוין, טען שנתניהו בא להדביק את החטופים בברונכיטיס' והסתיים אתמול עם גאון הדור, רב המחוננים, הפרופסור אייל ברקוביץ שאורולוג אמר לו שלנתניהו יש דמנציה.
עכשיו תשמעו, זה באמת היה יכול להיות מצחיק. אבל בואו, לא מדובר בטוקבקיסטים אנונימיים או בבוטים מהטוויטר, אלו אנשים שנמצאים בעמדות מפתח בתקשורת הישראלית, עם זמן מסך משמעותי כמעט יום יומי, ומי שלא בקיא בחדשות, עוקב, חי ונושם אקטואליה עלול לטעות ולחשוב שאולי יש משהו במה שהם אומרים, בטח כשאנחנו מדברים על מסה עצומה של חרטטנים שהרגילו חלקים מהציבור הישראלי שהכל יכול להיות.
עצוב לראות איך אנשים שפויים ונורמליים התדרדרו ככה, עצוב לראות למה רלביזם קשה ושנאה עזה לנתניהו יכולה לעשות. מי שרוצה לשמור על המח שלו שלא יהפוך לפירה שיקח מטר, שיתרחק, שיחסום. מי שרוצה לפתור את הבעיה, שיתפלל. זה הדבר היחיד שאולי יכול לעזור.
