בפשטות, ריבונות היא החלת החוק הישראלי על יהודה, שומרון ובקעת הירדן, והכרזה כי חבלי הארץ הללו הם לב ליבה של מדינת ישראל. זהו צעד משפטי, אבל גם אמירה זהותית ושורשית – חיבור מחודש בין ההבטחה לאבותינו לבין קיומה של המדינה היהודית במולדתה.
המהלך הנוכחי שונה מכל מה שהכרנו. תחת הנהגתו של השר בצלאל סמוטריץ', הריבונות אינה נשארת עוד בשלב החלום או התעמולה, אלא מתקדמת צעד אחר צעד לשלב המימוש.
למעבר לעוד כתבות על מהפכת ההתיישבות לחצו כאן
השר סמוטריץ' עשה מה שאחרים לא העזו: הוא לקח רעיון שהוזכר אינספור פעמים, והפך אותו לתוכנית מגובה במסילות משפטיות, תכנוניות ומדיניות. בדיונים בנושא, נוהג השר לומר כי "יותר קל לעלות מדרכה – מאשר לטפס על האוורסט". זהו בדיוק ההבדל: כשהשטח לא מוכן, ריבונות נראית בלתי אפשרית. אבל כשבונים תשתיות, מחברים משרדי ממשלה לשטח, מסדירים תכנון ובנייה ומכינים פתרונות משפטיים – ההכרזה הרשמית הופכת לצעד טבעי, כמעט מתבקש.
דוגמה מובהקת היא הקשר בין משרדי הממשלה למינהל האזרחי. בעבר, המשרדים כלל לא עסקו ביהודה ושומרון. הכול הושאר בידי פקידים צבאיים בשטח, ללא תכנון כולל וללא אחריות אמיתית. כיום, משרדי הממשלה פועלים בשטח כאילו כבר יש ריבונות. המציאות בשטח עובדת בצורת חשיבה של ריבונות דה-פקטו, ולכן המעבר לריבונות רשמית קל הרבה יותר.
למעבר לעוד כתבות על מהפכת ההתיישבות לחצו כאן
לצד זאת, התקיימה עבודת מטה מקיפה מצד מינהלת ההתיישבות. נבחנו מפות, נכתבו חוות דעת משפטיות, הוכנו תרחישים ונתפרו פתרונות מראש לכל בעיה אפשרית. העבודה הזו הופכת את ההחלטה המדינית לקלה הרבה יותר: במקום פחד מ"אין-ספור בעיות", מוצג לדרג המדיני פתרון מוכן לכל אתגר.
חשוב לציין שהריבונות היא מהלך כפול, כאשר מצד אחד היא מהלך מעשי – ברגע שהקרקע מוכרזת כחלק מישראל, אפשר לתכנן. ומצד שני, ולא פחות חשוב, היא הכרזה אסטרטגית שאומרת שישראל מפסיקה להגיב למציאות ונוטלת לידיה את היוזמה.
למעבר לעוד כתבות על מהפכת ההתיישבות לחצו כאן
המשמעות המדינית הבולטת ביותר של החלת הריבונות היא קבורת רעיון המדינה הפלסטינית. במשך שנים הופעלו על ישראל לחצים כבדים – מהבית הלבן, מהאיחוד האירופי ומהאו"ם – כדי למנוע את המהלך. הם ידעו היטב למה. ברגע שישראל מחילה ריבונות, היא סוגרת את הדלת בפני האפשרות למדינה פלסטינית עצמאית. אלא שהפעם, בניגוד לעבר, לא מדובר בסיסמה, אלא בתוכנית מוכנה ומבוססת.
תוכנית הריבונות עצמה נשענת על עקרונות ברורים: ביטול החלוקה לאזורי B, A ו-C – ובכך פירוק הסכמי אוסלו בפועל, שבירת הרצפים הפלסטיניים וניתוקם מהנקודות השולטות ומהמעברים האסטרטגיים והחלת מקסימום שטח תחת ריבונות ישראלית עם מינימום אוכלוסייה ערבית. אלה אינם רק שרטוטי מפות בעלמא, אלא אמירה אסטרטגית: מדינת ישראל אינה מאפשרת יותר את חלוקת הארץ, והיא בונה מציאות שבה השליטה בידיה.
למעבר לעוד כתבות על מהפכת ההתיישבות לחצו כאן
גם במישור התודעתי מדובר במהפכה. במשך שנים ההתיישבות נאלצה להתנהל כמי שחיה תחת סימן שאלה – זמנית, לא מוסדרת, תלויה בהחלטות מבחוץ. החלת הריבונות מסירה את סימן השאלה הזה מהפרק.
הריבונות איננה רק מהלך משפטי אלא הצהרה על אופייה של מדינת ישראל. מדינה שמבינה את זכותה הטבעית והאלוקית על הארץ ומממשת אותה בפועל.
