אתמול (חמישי) התקיים טקס רשמי לרגל כניסתו של דוד זיני לתפקידו כראש השב"כ. המטרה מס' 1 של זיני היא לסכל פיגועים ולדאוג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. כדי להחזיר את השב"כ למעמדו כגוף מקצועי, עליו לעקור מהיסוד את ההשחתה הפוליטית שעברה עליו בשנים האחרונות.
השב"כ הוא גוף חשוב, אבל גם מסוכן. אם הוא נמצא בידיים הלא נכונות, עלול להיעשות בו שימוש שחורג מתפקידו המקורי. עד לאחרונה, הגוף הזה נשלט בידי ההגמוניה האחוס"לית הישנה, שעשתה בו שימוש פוליטי לאורך כל הדרך – מעלילת הדם שטפלו על המתיישבים בחברון כדי לייצר תנאים פוליטיים לפינויים בתקופת רבין, ועד ההשחתה הפוליטית הקיצונית שאירעה בו בשלוש השנים האחרונות, בתקופת הרפורמה והמלחמה.
3+בתקופה זו רונן בר פעל יד ביד עם קפלן כדי לשמר את הכוח בידי האוליגרכיה היוריסטוקרטית. כמו חליוה, הוא עסק בפוליטיזציה ולא בשמירה על ביטחון אזרחי המדינה – והתוצאה היא השבעה באוקטובר. וגם לאחר שבר כשל באופן החמור ביותר בטבח שבעה באוקטובר, הוא בחש באופן פוליטי כדי לשמר את הכוח של ההגמוניה הישנה, תוך קיום קשרים משחיתים עם היועמ"שית וניגודי עניינים קיצוניים (למשל סביב העזרה שניתנה לציון מיארה בתקופת מחלתו).
לאחר מכן חבריו המושחתים אף הם – נדב ארגמן הכושל שאיים באיום מאפיוזי לסחוט את ראש הממשלה, וראש שב"כ שהיה כושל אף יותר – כרמי גילון, פעלו כאילו המדינה היא שלהם, ועשו כל מה שהיו יכולים כדי לשמר את כוחה דרך הותרת ראש השב"כ הכושל ביותר, בר, בתפקידו, והצבת דרישה שראש ממשלת ישראל ימנה אך ורק את סגניו כמחליפיו.
3+בר, במזימה משותפת עם עו"ד גלי בהרב מיארה, שלף את פרשת קטאר-(פייק) כדי לייצר טענה אבסורדית שראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים ולכן לא יכול לפטר אותו. כך הם משכו כמה חודשים, כשהם מקבלים רוח גבית מיצחק עמית וברק ארז (סולברג במיעוט), שחתרו לצמצם את הכוח של נבחרי העם ולהעצים את הכוח של הפקידים. לאחר מכן הם, יחד עם בהרב מיארה, העלו טענה כה מופרכת שראש הממשלה בכלל לא יכול למנות ראש שב"כ, ואפילו לא השרים, ואף קיים "קושי ממשי" בכלל בבחירת זיני. וכשכל זה לא צלח (במידה מסוימת בזכות שטיין וכנפי-שטיניץ), ראשי השב"כ לדורותיהם – חבורה של אנשים קטנים שהשחיתו פוליטית את השב"כ מהיסוד – עוד עתרו לבג"ץ כנגד ראש השב"כ הנוכחי תוך העלאת טענות מופרכות כנגדו.
3+לכן, כדי שזיני יצליח בתפקידו, עליו לעקור מהיסוד את הפוליטיזציה הקיצונית שהתרחשה בשב"כ. מפתה לומר שהגיע הזמן להכניס אצבע בעין של ההגמוניה הישנה ולעשות להם בדיוק מה שהם עשו להגמוניה החדשה – מעצרים פוליטיים (כמו מעצר אנשי המודיעין באילת שחשפו מידע על הקשר בין בר לבין ראש המודיעין המצרי), שיתוף פעולה עם טיוח פרשת המרגל הלא שפוי בשבעה באוקטובר, ועוד. אבל אינני תומך בכך. הוצאת הפוליטיזציה והחזרת השב"כ להתמקדות בסכנות הביטחוניות, כרגע, זו המטרה העליונה.
כשהייתי מתמחה בשנות התשעים אצל מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, זכור לי שהוגשה עתירה לבג"ץ לאפשר את פרסום שמו של ראש השב"כ. פעם זה היה אסור (לצד שמו של ראש המוסד). באותה תקופה ראש השב"כ היה יעקב פרי – חצי סלבריטאי בתקופת הסכמי אוסלו, שאהב לנגן בחצוצרה. במחשבה שנייה, ייתכן שכל הפרסום הזה פוגע בתפקוד של ראש השב"כ, שעוסק ביח"ץ ובפוליטיקה במקום בהגנה על ביטחון האזרחים.
מבחינתי, ככל שזיני ידבר פחות ויעסוק פחות ביח"ץ, כך אפשר להבטיח שהוא יתמקד בשמירה על ביטחונו וביטחון ילדינו.
