אבקש להתחיל דווקא מאמירה "פרובוקטיבית ומפתיעה", אך אמיתית במחילה: אין שוויון, מעולם לא היה ולא יהיה בהכרח, בין כל מרכיבי האוכלוסיה במדינה. הנוסחה לפיכך, אותה יש לעגן בחוק ולא רק בהסכמה שבעל פה, צריכה להיות פשוטה, ברורה ושקופה לכל אדם בישראל: שירתת, תרמת, הקרבת – קיבלת! שילמת מחיר בגוף ובנפש במסגרת שירותך, תרומתך והקרבתך למען המדינה- קיבלת יותר!
למשרתים שירות משמעותי בסדיר, קבע ומילואים בצה"ל ובזרועות הביטחון, לאלו ששילמו מחיר בגופם ובנפשם ולמשפחות השכול ששילמו בחיי יקיריהם – מגיע יותר באופן מוחלט וללא עוררין. לאחרונים, הרבה יותר מכל אזרח אחר. זה מעשה מוסרי וערכי, המחויב להיות מעוגן כחוקי, גם בהיבט המשפטי.
2+אילו אמירות ברורות והגיוניות אלו היו מעוגנות בחוק, לא היתה מתפתחת סערה ציבורית ביום חמישי האחרון. מהומה שקמה בשל דברי היועמ"ש למשרד האוצר אל המשנה ליועמ"שית, על אודות פגמים שנפלו, לטענתו, בשתי החלטות משמעותיות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל בחודש יולי האחרון, באיחור של שנים מאז הוקמה.
אילו האמירות הברורות בפתיח היו מקובלות ומוסכמות בחוק, דברי היועמ"ש לא היו נכתבים מלכתחילה. ההעדפה היתה מבוצעת הלכה למעשה בשטח, ללא דיחוי וסחבת ביורוקטית ומשפטית מיותרת, הפוגעת דווקא באלו שמגיעה להם כל ההערכה וההוקרה של עם ישראל, לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים.
2+שתי ההחלטות עליהן ערער היועמ"ש נוסחו במכתבו כדלקמן: "במסגרת ההחלטה הראשונה נקבע כי ביישובי הדרוזים והצ'רקסים ניתן יהיה להקצות לבני היישוב עד 100% מתוך סך המגרשים המוצעים לציבור באותו המועד באותו הישוב. במסגרת ההחלטה השנייה נקבע כי באזורי עדיפות לאומית עד 10% מהמגרשים יוקצו בעדיפות ראשונה לבעל מוגבלות שהוא חסר דיור ותינתן עדיפות ראשונה לנכה צה"ל שהוא חסר דיור ו-100% מכלל המגרשים שנותרו יוקצו בעדיפות שנייה לחייל מילואים לוחם שהוא חסר דיור, ואם יוותרו מגרשים הם יוקצו בעדיפות שלישית לחייל מילואים פעיל שהוא חסר דיור.
כמו כן, ההחלטה השנייה קובעת כי ביישובים במרחבי צפון, חיפה ודרום שאינם אזורי עדיפות לאומית ובהרחבות יישובים חקלאיים במרחבי מרכז וירושלים, ניתן יהיה לשווק קרקע לבנייה עצמית בייעוד למגורים במסלול של הרשמה והגרלה ובלבד ש-100% מהמגרשים המשווקים במסלול הרשמה והגרלה יהיו לנכי צה"ל, לחיילי מילואים לוחמים ולחיילי מילואים פעילים, תוך מתן קדימות לחסרי דיור ולמשפחה, כאשר מבין חיילי המילואים תינתן עדיפות ללוחמים".
2+החלטות אלו נתפסו בעיני היועמ"ש כלא הולמות ומידתיות בהכרח, או כפי שניסח זאת בסיכום דבריו : "…החלטות המועצה מעוררות קשיים משפטיים ניכרים ביחס לחובת המועצה להקצות את מקרקעי ישראל באופן שוויוני ובהתאם לעיקרון הצדק החלוקתי, ומשכך הן פוגעות באופן שאינו סביר ואינו מידתי בזכות לכבוד של תושבי ישראל שאינם נמנים מבין הקבוצות שבהחלטות. בנוסף, נוכח הקשיים המפורטים נבקשך את הכרעתך לעניין זה. כמו כן, נוכח קשיים אלו וכדי שההכרעה בעניין לא תתייתר, נבקשך להנחות את רשות מקרקעי ישראל שלא לבצע פעולות בלתי הפיכות לשיווק קרקעות בהתאם להחלטות המועצה עד לקבלת הכרעתך בסוגיה" .
במילים אחרות, ההחלטה הפוליטית פוגעת באופן העולה על הנדרש, לדעת המשפטנים בכבוד האדם, בחובת השוויון ובצדק החלוקתי, מושג פוליטי כשלעצמו במהותו, המבטא את הרעיון כי חלוקת העושר בחברה צריכה להיות תואמת לקריטריונים מסוימים הנקבעים על ידה, כדי שתיחשב הוגנת.
משכך, מעת שהוחלט על ידי הגורמים המוסמכים לפעול בנדון, וניתמך הדבר על ידי הנהגת הציבור הנבחרת, אין פסול בהעדפת האוכלוסיות שנקבעו בהחלטה כעומדות באמות המידה המחייבות, על פני כל האחרות. אדרבא- יתכבדו אותם אלו הרואים עצמם חלק מתנועת "המקופחים עלי אדמות", לראות בכך קריאת עידוד להצטרפות פעילה למאמץ הלאומי למען ביטחון ישראל.
משרתי האומה, אלו שלא שדדו, גנבו או גזלו דבר מאיש; אזרחים שלקחו אחריות והוכיחו שנכונים היו להקריב למען זולתם את היקר להם מכל- את חייהם; אזרחים שנלחמו על הארץ הזו ואף שפכו את דמם למענה ועליה, זכאים לקבל העדפה מוחלטת בפתרונות דיור וחלקת אדמה מהמדינה. אותה אדמה שעליה מערימים עליהם "הפקידים והיועצים" קשיים להתיישב ולמצוא מנוחה ונחלה, בזכות ולא בחסד של יועץ משפטי או עיקרון פרוגרסיבי, לכאורה.
אם העדפתם של אזרחים אלו, שתרמו לחברה ולמדינה על פני אוכלוסיה שלא תרמה והקריבה למען ביטחונה, אינה מסתדרת בכתובים או בהגיונות של היועצים משפטיים, המתמחים בהערמת קשיים ופחות במציאת פתרונות מועילים ואפקטיביים – יתכבדו נא היועצים למלא את יעודם ולייעץ כיצד ראוי ונכון לאפשר את מימוש ההחלטה ולא את בלימתה.
יתכבדו יפי נפש, המשתמטים או סתם מטרילי ועוכרי ישראל – לחפש מקום "נאור" אחר תחת השמש, בו נשמע הדבר הגיוני ומתקבל על הדעת שמי שהוציא עצמו מן הכלל (בהגדה לפסח מכונה – רשע), שלא תרם או הקריב למען המדינה – ייהנה מפירותיה, יותר ממי שנטעם והשקם בזיעת אפיו ובדמו.
יתכבדו היועמ"שים, שאינם נבחרי ציבור כידוע, לייעץ לחברי הכנסת והממשלה כיצד לקדם ולתעדף נושאים שונים שעם המשרתים והפצועים מיטיבים. אם גדולה עליהם המשימה – יועילו נא למצוא תעסוקה אחרת שפחות מעיקה, מעכבת ומפריעה. אולי, רחמנא ליצלן, במסגרת מפלגה פוליטית בה יוכלו לחוקק באופן דמוקרטי ולא לחוקק באופן דיקטטורי הכופה את דעתו על הרוב, לכאורה.
לסיכום, משרתי צה"ל, בסדיר, קבע ומילואים, שהשלימו שירות מלא, משמעותי וללא דופי – ראויים ליותר. יותר בדיור, יותר בלימודים, יותר בתעסוקה, יותר בכל תחום במגזר הציבורי, על אחת כמה וכמה.
נכי צה"ל, או "מצוייני צה"ל" כפי שכינה אותם הרבי מלובביץ' זצוק"ל; אלו שנקראו אל הדגל והגנו בגופם ובנפשם על העם והארץ, שנותרו בחיים כדי להילחם על החיים שאחרי המלחמה במקרים רבים, גם אם מצולקים וכואבים לאחר שחייהם השתנו ומראם לא נותר כבעבר – ראויים להרבה יותר מכל אחד אחר!
נבחרי הציבור הציונים, בסיוע היועצים המשפטיים, נדרשים יחדיו להסיר מכשולים, לקדם הטבות למשרתים, לסייע לפצועים ולמשפחות השכול, להוקיע את המשתמטים ולהעביר מסר ברור לציבור בישראל- שירתת, תרמת, הקרבת – קיבלת! שילמת מחיר בגוף ובנפש במסגרת שירותך, תרומתך והקרבתך למען המדינה- קיבלת יותר!
