זה היה אמור להיות רגע השיא של הימין האידיאולוגי. אחרי שנים של נאומים חוצבי להבות והצהרות דרמטיות, הצעת חוק הריבונות של ח"כ אבי מעוז מגיעה היום (רביעי) למליאה ומאלצת את כולם לחשוף את קלפיהם. אלא שבמקום דהירה אידיאולוגית נחושה, קיבלנו מופע מביך של תירוצים, התחמקויות ובריחות מתוכננות. "גיבורי הריבונות" של אתמול התגלו כפוליטיקאים מפוחדים, שהאידיאולוגיה שלהם מתגמדת מול הדבר החשוב באמת: הישרדות הקואליציה.
ח"כ קטי שטרית, כשנשאלה ישירות על ידי עודד מנשה האם תצביע בעד, סירבה לענות כן או לא. במקום זאת, היא סיפקה את קו ההגנה הרשמי החדש של הימין: "חיוני שהממשלה הזו תחזיק מעמד, כולל הקואליציה". חברי כנסת אחרים במפלגה היו בוטים יותר, והגדירו את החוק בשיחות סגורות כ"הטרלה שלא תוביל למשהו אופרטיבי". התירוץ הנוח מכל, כמובן, היה "משמעת קואליציונית" – מילת קסם שמאפשרת להצביע נגד כל מה שהבטחת לבוחריך.
1+ואם זה לא מספיק, גם בקרב השותפות הקואליציוניות התמונה עגומה. בעוצמה יהודית, מפלגתו של השר לביטחון לאומי, מצאו פתרון יצירתי: במקום להצביע בעד או נגד, הם פשוט יברחו. על פי התכנון, חברי הסיעה ייצאו מהמליאה בזמן ההצבעה, ובכך יימנעו מהצורך לבחור בין נאמנות לבוחרים לנאמנות לנתניהו. ב
דגל התורה לפחות שמרו על עקביות והודיעו כי יתנגדו, בנימוק שהחוק "מסכסך אותנו עם מדינות העולם ובעיקר עם ארה"ב שהיא מלכות של חסד".בתוך הכאוס הזה, בולטת היעדרותו של ח"כ דן אילוז מהליכוד, יו"ר שדולת הריבונות ומי שיזם בעצמו הצהרת ריבונות בעבר. אילוז, הידוע בעמדותיו העצמאיות, נאלץ להיעדר מההצבעה בשל נסיבות משפחתיות מצערות.
1+כל ההתפתלויות הללו מתרחשות תחת עינו הפקוחה של ראש הממשלה, שניסה אישית למנוע ממעוז להעלות את החוק. מעוז, מצידו, סירב להתקפל. "מתוך כבוד והערכה גדולה לראש הממשלה, אני נאלץ לסרב לבקשתו", מסר והוסיף: "הגיע זמן ריבונות!".
ההתעקשות של מעוז חשפה את הבלוף במלוא עוצמתו. פתאום, כל אותם 71 חברי כנסת שהצביעו בעד הצהרה דומה ביולי נעלמו. כל אותם פוליטיקאים שחתמו על מכתבים אחרי ה-7 באוקטובר וקבעו שהריבונות היא "צורך קיומי", עסוקים כעת בלהסביר מדוע הצורך הזה יכול לחכות. מה שהיה פעם דגל אידיאולוגי, הפך היום לכדור פוליטי לוהט שאיש לא רוצה לגעת בו. מצעד התירוצים מוכיח: כשהבחירה היא בין ריבונות לבין פחדנות, בימין הנוכחי הפחדנות מנצחת בנוקאאוט.
