ישראל מרכינה ראש: הלווייתו של רונן אנגל ז"ל, חבר קיבוץ ניר עוז, שנפל בעת שניסה להגן על משפחתו בבוקר ה-7 באוקטובר ונחטף לעזה, נערכה היום (שלישי). גופתו הושבה לישראל שלשום, לאחר 743 ימים בשבי. רונן הותיר אחריו את רעייתו קרינה ושלושת ילדיו – טום, מיקה ויובל.
בהלוויה נשאה בתו מיקה, שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה ראשונה, הספד מטלטל: "אבוש, אבא שלי, אני כל כך לא רוצה להשלים ולהבין שאתה כבר לא תהיה איתי. שאני לעולם לא אזכה לחבק אותך שוב, שאני לא אזכה להיות איתך שוב, לקרוא לך אבא שוב. זה היה אני ואתה נגד העולם ועכשיו אני לבד נגד העולם. העולם שקרע אותי למליון חתיכות ואוכל אותי. איך אני אתמודד בלעדיך?
3+"אבא אני חייבת להגיד לך שאני דומה לך מאוד, אבל תמיד ידעתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה עוד יותר איך קיבלתי את האופי שלך, ההומור שלך, הרצון שיהיה צדק וללכת לפי הספר, ולא לחפש קיצורי דרך, על לא לוותר על שום דבר גם אם קשה, וסורי אבל החיים נורא קשים בלעדיך אבל אין מה לעשות".
"אבוש, כמה אני אוהבת אותך. הלוואי והייתה דרך להסביר לך כמה אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך בכל איבר וגיד בגוף שלי, בכל נים ווריד, בכל נשימה שאני שואפת. ואיך בכל נשיפה אני נזכרת ברגע שסיפרו לנו שאתה מת – ממש אותה תחושה שאין חמצן, אין אוויר. ככה אני מרגישה כל יום, כל היום, כי אתה היית האוויר שלי החמצן שלי".
3+"אני באמת אהבתי אותך בלי סוף ואני מתפללת שבעזרת השם לילדים שלי יהיה אבא כמוך – ממש כמו בסרטים כי ככה אתה היית. אני רציתי שתישאר איתי לכל החיים. מה זה 18 שנה? זה כלום, זה קצת. עוד לא הספקתי בכלל לחוות איתך דברים, אני מסרבת לקבל את זה שאתה כבר לא תהיה איתי פה, שלא תוכל להחזיק לי את היד, לחבק אותי שאני צריכה ואלוהים יודע כמה אני צריכה אותך".
"מסרבת לקבל שאני לא אזכה יותר לחיבוק שלך או לחיוך שלך, אני מתגעגעת לחיבוק דוב ולאגרוף המחץ. זה כואב לי שלא אוכל לחוות אותך יותר. הריקנות הזאת שוברת. היא באמת שוברת. היא מרסקת והיא קשה, היא באמת באמת קשה. כל כך ריק פה בלעדייך, החיים כל כך ריקים, הנפש שלי כל כך ריקה, הגעגוע כל כך גדול וחזק שכואב לשאוף אוויר. כל כך כואב בלעדייך. נשבר ונפל חלק כל כך גדול מהלב שלי".
3+"אני מקווה שאתה יודע ורואה כמה אני צריכה אותך. אני באמת ממש צריכה אותך, לא רק שתהיה לידי, שפשוט תהיה איתי. אל תגיד לי כלום, פשוט חבק אותי, תסתכל לי בעיניים וכבר הכל יסתדר".
"נמאס לי כבר לבכות על או עם תמונה שלך אבל אני אתן את הכל רק כדי לבכות איתך! ולא עליך עוד פעם אחת. מתגעגעת לשיחות והודעות עידוד שלך שתגיד לי שאתה אוהב אותי מאוד ושאתה מאוד גאה בי, במי שאני ובדרך שלי. אבל אבוש אני החלטתי שאני חיה בשבילך. אני אעשה את כל הדברים, אני אראה את כל המקומות בשבילך, בשביל שאתה תוכל לחיות ולראות את כל הדברים שלא הספקת בתוכי! גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום. בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש. כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד".
3+רונן אנגל, צלם ומתנדב ותיק במד״א, היה דמות מוכרת ואהובה בקיבוץ ניר עוז – אדם מלא חיים, שאהב טבע, מוזיקה ורכיבת שטח. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשחוליית מחבלים חדרה ליישוב, יצא רונן מביתו כדי להגן על משפחתו, ניהל עימם קרב אמיץ, ובמהלכו נפל ונחטף לעזה. בתו, מיקה אנגל, שנחטפה גם היא באותו יום, שוחררה בעסקת השבויים הראשונה.
