הכי מרגש שיש: מאז שחזרה הביתה משבי חמאס, שורדת השבי אמילי דמארי עשתה הכל כדי להעלות את המודעות למען השבתם של אחינו החטופים, וביניהם חבריה הטובים – האחים גלי וזיו ברמן, שנחטפו יחד איתה בשבעה באוקטובר משכונת 'דור צעיר' בכפר עזה וחזרו הביתה לאחר 738 ימים בגיהינום של עזה.
6+כעת, דמארי סגרה מעגל מרגש במיוחד, אותו תיעדה והעלתה לרשתות – ואף סיכמה במילים שכתבה בפוסט שכולו אור ותקווה:
אמילי דמארי כתבה: "גלי וזיוי בבית. גלי וזיוי בביתתתתתתת. כמה הקלה ללב שלי. לנפש שלי. אין מילים שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה. אתם כאן איתנו על אדמת ישראל. מוגנים. עטופים. מטופלים".
"בדיוק ההפך מאיפה שחזרנו. מהתופת. שם אתה מרגיש כל כך בודד ומפוחד. אתה פצוע ואין טיפול. אתה מתוסכל ואין חיבוק. והנה אתם פה. איתנו".
6+"אתמול הלכתי לבית החולים שיבא לפגוש את גלי וזיוי, וסוף סוף חזר לי האור לפנים. לא הסכמתי ללכת. לא מוכנה לבזבז שנייה אחת איתכם. אפילו זכיתי לישון איתכם! לא רוצה לעזוב. רק לנשום אתכם עוד ועוד".
6+"כמה יש לנו להשלים… שנתיים שלמות של סיוט שרק אנחנו נבין. שנתיים שאני מתה להבין מה איתך גלי. מהיום הנורא ההוא שבו שלחתי לך הודעה 'אני מפחדת' והתייצבת אצלי תוך דקה, ועד הרגע הזה. כל כך רציתי כבר לראות אותך. לשמוע מה עברת. שתשלים לי חלקים שחסרים לי ונמחקו לי מהראש עוד מאותו יום. שתספר לי איך הכל קרה מהזווית שלך. הנוכחות שלך הרגיעה אותי".
"זיוי, עם זיוי הייתי ב-40 הימים הראשונים שלי בשבי. נזכרת בלילות הארוכים, באיך החזקנו אחד את השני, בשיחות הנפש ההן שאפילו בדור צעיר לא דיברנו ככה אף פעם".
6+"פעם אחת בזמן שהיינו יחד, הבית שבו החזיקו אותנו קרס עלינו. הלבישו אותנו בבגדים עזתים והוציאו אותנו מהר מהבניין. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו שמיים מאז החטיפה. ואז ראיתי את העגיל שלך מבצבץ מהחיג'אב ופחדתי שבגללו יזהו אותנו העזתים".
"מהר הורדתי לך אותו והיום אני יכולה לספר לך ששמרתי עליו עד היום האחרון שלי בשבי – וככה הרגשתי שאתה איתי כל הזמן. לצערי ביום השחרור בני העוולה לקחו לי אותו. העגיל אמנם נשאר בעזה, אבל אנחנו כאן. חופשיים".
6+"מאז שחזרתי, הלב שלי לא היה שלם. הלכתי למשחקים של מכבי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. אפילו כשהם לקחו אליפות – הייתה בי תחושת ריקנות. כי שום ניצחון לא שלם כשאתם לא פה איתי".
6+"היום אני יכולה להגיד בקול רם – רק עכשיו, גם אני שוחררתי מהשבי. שבי של רגשות אשם. על האוכל שאכלתי, על האוויר שנשמתי, על כל חיוך שחייכתי".
לסיום כתבה דמארי: "ועכשיו, לראות אתכם כאן חופשיים, נושמים, מחייכים – זה נס. זה החיים. זה האור הכי חזק שיש. גלי וזיוי שלי – אתם הגיבורים שלי. ניצחנו. שרדנו. אתם קולטים? אנחנו פה ביחד! הלב שלי מתמלא בכל נשימה שלכם. בכל חיוך. מהיום – לא נפרדים יותר. ברוכים הבאים הביתה, אחים שלי".
6+