שקד אברהם, בן ה-25, נושא על גופו ובעיקר בנפשו את צלקות הטבח בפסטיבל "נובה". כדור שפילח את רגלו הימנית בבוקר ה-7 באוקטובר היה רק ההתחלה של מסע פיזי ונפשי מטלטל, שאיים לכבות בו את הרצון לחיים. אך מתוך התהום, הוא בחר בדרך של אמונה, ומצא אור חדש ומשמעות במקום שלא ציפה לו.
"באותו יום הכל קרס", הוא משחזר. "הרגעים האלו של פחד, חוסר אונים וריצה לחיים שלי יישארו איתי לנצח. ראיתי דברים שקשה לעכל ועד היום אני נושא את זה איתי, גם בגוף וגם בנפש".
ימים של חושך
התקופה שאחרי הפציעה הייתה רצופה בטיפולים, שיקום ארוך וכאב שלא הרפה. "הכאב הפיזי היה קשה, אבל הכאב הנפשי היה משתק", הוא מספר. "היו ימים שלא מצאתי טעם לקום, פשוט לא האמנתי שאוכל לחזור לעצמי". האובדן של חברים יקרים שנרצחו במסיבה העמיק את תחושת השבר והותיר אותו בתחושת ריקנות גדולה.
בנקודה הנמוכה ביותר, הבין שקד שהוא ניצב בפני צומת דרכים קריטי. "עם הזמן, הבנתי שאני חייב לבחור. לבחור בחיים ובאמונה", הוא מדגיש. הבחירה הזו הובילה אותו לארגון "קשר יהודי", שלדבריו הכניס אור חדש לחייו. "זכיתי להכיר אנשים טובים וארגון מדהים", הוא משתף בהתרגשות. "דרך 'קשר יהודי' פגשתי אנשים מעולמות שונים, חילונים ודתיים, ולא הרגשתי לרגע רחוק מהם. להפך, מצאתי שם משפחה, חום ואהבה אמיתית".
אור בקצה המנהרה
החיבור לעולם היהדות ולקהילה המחבקת שינה את תפיסת עולמו. "לא גדלתי כאדם שומר מצוות, אבל הארגון הזה גרם לי להסתכל אחרת על החיים ועל עצמי", הוא מסביר. "פתאום הבנתי מה זו אמונה, מה זו אחווה ואחדות, ומה זה באמת עם ישראל".
כיום, למרות הפוסט-טראומה והכאב שעדיין מלווים אותו, שקד מרגיש שמצא כיוון חדש. הוא לא רק שורד, אלא אדם עם תכלית. "אני מרגיש שלמרות כל מה שעברתי, אני חי עם משמעות ועם שליחות", הוא מסכם. "השליחות שלי היא להמשיך הלאה, ולהאיר גם לאחרים מתוך האור שאני מצאתי".
