הצלמת חן גרייס שימל שיתפה היום (חמישי) בריאיון עם עידו טאובר, לציון שנתיים לטבח השבעה באוקטובר, על הרגע שבו הבינה כי עליה לתעד את הזוועות. לדבריה, "ידעתי שאני לא יודעת מה קורה מחר אבל אני יודעת שזה ההיסטוריה של העם שלנו – ואני חייבת לשאת עדות ולתעד. המצלמה היא חלק ממני. כמה ימים אחרי השבעה באוקטובר ירדתי לקיבוץ בארי עם זק"א".
בבוקר השבעה באוקטובר, הייתה מצויה בחוסר הוודאות בדומה לשאר הציבור הישראלי: "הייתי עם המשפחה שלי בירושלים, רצנו לממ"ד, אח שלי הקטן נכנס ואמר 'גופות של חיילים מתים בכל מקום'. לא הבנו בשלב הזה מה קורה".
1+באותו רגע היא קיבלה החלטה שתלווה אותה: "ידעתי שאני חייבת לשאת עדות ולתעד. ירדתי לקיבוץ בארי עם זק"א – ביד אחת אני עם מצלמה, וביד השנייה אני על הברכיים מנקה איתם".
לאחר שנתיים בהן היא תיעדה רגעים, החליטה לאחד את הצילומים לכדי מסמך היסטורי שיכיל את רגעי השבר וההתמודדות של עם ישראל לאחר הטבח: "אחרי כל השנה שבה אני מתעדת את החושך והחורבן וההרס – מצאתי אור, תקווה וחוסן של העם שלנו. ידעתי שזה חייב להיות ספר תיעודי. אני במקור מאנגליה ואני רואה את האנטישמיות בעולם – זה מרגיש שזה האחריות שלי".
1+הספר של גרייס-שימל, "7 באוקטובר: עדות", כולל בתוכו את גודל הטרגדיה יחד עם הדגשת חוסנם, אומץ לבם ואחדותם של אזרחי ישראל בימים ובחודשים שלאחר הטבח. היא מדגישה: "כל ההכנסות יתרמו לחיילים וחיילות שלהם יש חושך מוחלט, ומצויים בפוסט טראומה. בלי החיילים שלנו אין לנו את המדינה".
