התמונות המגיעות מיהודה ושומרון הן אבסורד מתמשך, סוג של מרדף חסר תוחלת אחרי הזנב. בעוד כוחותינו מסכנים את חייהם כדי להסיר דגל חמאס שתלוי על עמוד, מטרים ספורים משם חולפות שיירות של רכבים עם דגלים ירוקים מתנוססים בגאווה, כשבתוכם יושבים מחבלים חמושים. אנחנו מסירים את הסמל, והם ממשיכים לחגוג עם הנשק.
התירוץ הקבוע של אבי בלוט לכך שאינו מאשר תקיפות מהאוויר למעלה מ-8 חודשים הוא ״שאין מטרות זמינות״, אולם נשאלת השאלה – מה יותר מטרות ראויות מזה?
2+לפיקוד המרכז עומד לרשותו כלי טיס תוקף 24/7, אך בשמונת החודשים האחרונים מפקד הפיקוד, האלוף אבי בלוט, מסרב באופן עקבי להפעיל אותו. התוצאה היא שאותם מחבלים חמושים שראינו אתמול חוגגים ברחובות, יודעים שהם יכולים לעשות זאת בביטחון כמעט מוחלט. אף אחד לא יתקוף אותם מהאוויר.
המאמץ העיקרי שלנו חייב להשתנות. במקום פעולות קוסמטיות כמו הסרת דגלים שיתלו מחדש למחרת בבוקר, צה"ל חייב לייצר אפקט של אימה. לא רק 'הרתעה', מילה שנשחקה עד דק, אלא פחד אמיתי בקרב המחבלים.
2+גורי ביטחון בכירים מעבירים ביקורת קשה על האלוף בלוט שנמנע לתקוף מהאוויר, ומסבירים שייתכן ובקרוב הוא יקבל הנחתה מלמעלה מגורמים בכירים ממנו – תחזור לתקוף מהאוויר גם אם אתה חושב אחרת.
וכאן מגיע המבחן הגדול של האלוף בלוט, והוא יתרחש כבר ביממות הקרובות.
עם שחרור עשרות המחבלים במסגרת עסקת החטופים, ברור לכל כיצד ייראו הרחובות ביהודה ושומרון. נראה שם 'מסיבות' ניצחון, חגיגות המוניות של מחבלים חמושים, רוצחים שיוצגו כגיבורים לאומיים. זו תהיה שעת המבחן של פיקוד המרכז.
השאלה היא פשוטה וחדה: האם האלוף בלוט יאשר לחסל אותם מהאוויר כשהם חוגגים עם נשק שלוף, או שימשיך במדיניות ההכלה וישלח שוב את הלוחמים למרדף חסר סיכוי אחרי דגלים?
2+אסור לתת לרוצחים האלה להפוך למודל לחיקוי. יש לעצור ולחסל אותם מחדש ברגע שהם חוזרים לטרור, ולהבנתנו, הפעם אין שום התחייבות משפטית שלא לעשות זאת, בניגוד לעסקאות קודמות. המדיניות הנוכחית היא אתגר מורכב, אך המשך ההימנעות מפעולה נחרצת הוא אתגר גדול בהרבה לביטחון ישראל.
