בימים האחרונים המדינה כולה עוקבת בדריכות אחר העסקה לשחרור החטופים מידי חמאס. המראות הקשים, הכאב הציבורי, והתקווה לראות את החטופים חוזרים הביתה גורמים לרבים לרצות להסכים לכל תנאי. אבל מאחורי הרגעים האנושיים האלה מסתתרת מציאות מדינית-ביטחונית מורכבת, אחת שעלולה לגבות מאיתנו מחיר כבד בהרבה מזה שאנו מסוגלים לדמיין.
אין מי שלא חווה את התמהיל של הקלה ושמחה פשוטה כששומעים על שחרור חטופים, זהו רגע של אנושיות טהורה שלא ניתן להמעיט בערכו. אבל מדינה אחראית חייבת לקרוא גם את התמונה השלמה, האם ההישג האנושי הזה אינו כרוך במחיר ביטחוני שיחזיר אותנו שוב ושוב אל מערבולת הדמים.
2+השלכות מיידיות של העסקה
העסקה לשחרור אלפי מחבלים נתעבים עם דם על הידיים, מספקת לחמאס ולארגוני טרור נוספים, תמריץ חזק להאמין שפעילות טרור מניבה תוצאה מדינית משודרגת עם תדמית של ניצחון מוסרי, ומעשית מאפשרת לחמאס להחזיק בסיס תומכים רחב יותר ולחדש יכולות שיקום.
בכך מטושטשים "הקווים האדומים" שנקבעו בתחילת המלחמה ע״י ראש הממשלה, הקבינט והממשלה: פירוק היכולות השלטוניות של חמאס, מניעת היכולות הצבאיות, החזרת השליטה הביטחונית באופן מלא של צה״ל ברצועת עזה והחזרת השקט לנגב המערבי.
2+יו"ש – האיום המשתנה
האיום האסטרטגי המסוכן ביותר מגיע כעת מיו"ש. בזמן שאש העימות התמקדה בעזה, מתרחש תהליך של העתקת מוקדי התמיכה. איראן ומערכות ההשפעה שלה מעבירות כיום משאבים, אמצעי לחימה וטכנולוגיה לכיוון ארגוני הטרור ביהודה ושומרון.
בשבוע האחרון הודיעו שירותי הביטחון על תפיסה משמעותית של משלוח מתקדם, שכלל בין השאר מטעני חבלה, מטענים מונחים, נק"ל ורחפנים מתפוצצים שנועדו להגיע לידי ארגוני טרור ביהודה ושומרון.
התפיסה הזו מדגישה שמדובר לא רק בחיזוק טקטי, אלא במאמץ לשנות את חזית המאבק לשטחי יו"ש, שם ההשלכות שלו על האוכלוסייה המקומית הערבית ועל הרש"פ עשויות להיות הרות אסון.
מדיניות לא נחושה וחד-משמעית תוביל למחירים עתידיים קשים. אם העסקה תלך יד ביד עם ויתורים אסטרטגיים, כלומר השארת תשתיות טרור פעילות, נתיבים פתוחים להברחות וחוסר יכולת להחזיר את השליטה לידינו, נשלם לא רק בעשרות חטופים, אלא בעשורים של חוסר יציבות עם גלים של פיגועים עם עשרות ואולי אף יותר מזה של הרוגים ופצועים שכיום מסתובבים עם תווית נסתרת על המצח שהם הנרצח או הפצוע הבא ע״י משוחררי העסקה לשחרור החטופים מעזה.
בנוסף לכך יחל תהליך הקמה והתארגנות של תאי טרור חדשים.
ההיסטוריה המזרח-תיכונית המודרנית מוכיחה. כל ויתור שנראה כנחוץ בטווח הקצר, מוביל לסבב אלימות חדש בטווח הארוך. בנוסף, המעבר של התמיכה האיראנית מֵעזה ליו"ש משנה את שדה המשחק, וזה דורש תגובה צבאית-מדינית מערכתית ולא רק שדרוגי תגובה מבצעיים-טקטיים של החטיבות המרחביות ביו״ש.
על ישראל לעמוד על יישום העקרונות הבאים:
להפוך את שחרור החטופים להצלחה מוסרית מבלי לאפשר חזרה בלתי מרוסנת של יכולות טרור.
מעקב קפדני אחרי המתחזקים וניטור תשתיות טרור.
הסגרה והרתעה משפטית בין-לאומית כלפי ספקי אמל״ח לא מורשים חיצוניים.
חיזוק יכולות ההתרעה והאיסוף ביו״ש.
סגירת נתיבי הברחה בגבולות מצרים וירדן באופן חד-צדדי והדוק.
פירוק הרש״פ על כל 40 אלף חייליה/שוטריה והוצאתם אל מחוץ לגבולות המדינה חזרה לתוניס.
שליטה מלאה בממשל צבאי ביו״ש.
צה״ל לעולם ישלוט ביטחונית (חופש פעולה צבאי) ברצועת עזה.
ציר פילדלפי לעולם יישאר בשליטה ישראלית.
יש להכשיר פרימטר של לפחות שני קילומטרים על כל ציר הוברס.
פירוז עזה מנשק יבוצע ע״י ישראל או בפיקוח ישראלי.
עידוד הגירת כמה שיותר עזתים למדינות בעולם.
לעולם לא תקום מדינה פלשתינית!
כל אלה ועוד יביאו לשיקום ולאמון הציבור, שלא בא לידי ביטוי רק בדגלים שנשלפים בטקסים, אלא במדיניות עקבית, נחושה ונוקבת שמונעת מהחרפה שספגנו ב-7.10 להתרחש שוב.
2+להחזיר את החטופים זה צו מוסרי שאין עליו עוררין. אבל חכמה מדינית אמיתית דורשת לאזן בין החובה האנושית להחזיר חטופים ובין המחויבות להגן על המדינה בטווח הארוך. אחרת, במקום 'היום שאחרי' בו נשקם וניבנה מחדש, עשויה להיווצר מציאות שבה שחרור החטופים היה רק נשימה קלה לפני המשכה של מערכת סכסוך אלימה, כואבת ומדממת שתאכל אותנו מבפנים.
נאמר בכתובים: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (קהלת ב', י"ד). עלינו להיזהר שלא נלך בחושך של נחמה רגעית, אלא ננווט באור של אחריות לאומית, גם כשהדרך קשה.
