אני צופה בערוצי הימין ושומע אתכם – שדרנים, כתבים ופרשנים – מדברים על ההסכם. אני שומע אתכם, חברי הכנסת מהקואליציה, מתראיינים עליו. ואני לא מאמין למשמע אוזניי.
אתם, שדיברתם בלהט יום וליל נגד הסכם אוסלו המשוקץ והנורא, מדברים היום על "הסכם טוב", "הישג מדהים", "הסכם מבריק" ו"ניצחון"? הכל פוזיציה? אם מישהו מהשמאל עושה הסכם עם אויבינו – זה נורא ואיום, ואם ביבי 'אדוננו' עושה את אותו הסכם בדיוק אז פרחים ושבחים?
הרי גם אתם יודעים: הסכם שמשחרר אלפיים מחבלים, וביניהם רוצחים אכזריים שימלאו בחדווה את שדרת הפיקוד של חמאס שצה"ל השמיד בדם לוחמינו – הוא סכנה איומה.
הסכם שמדבר על פירוק הנשק מחמאס על ידי מצרים, שמפרה ברגל גסה את הסכם השלום איתנו; טורקיה, שרואה בחמאס ארגון לגיטימי; וקטאר, שבמימונה נבנו מנהרות בעזה – פירוק ופירוז לא יקרו לעולם.

הסכם שבו אנחנו מסכימים למדינה פלשתינית, אפילו כהבטחה רחוקה, שומט את הקרקע מההתנגדות אליה.
אתם אומרים: "הם לא יקיימו את ההסכם ואז נתקוף". באמת? ממש אפשר לשמוע את רבין באוסלו, את אהוד ברק בנסיגה מלבנון, ואת שרון בהתנתקות מדברים מגרונכם ואומרים אותו דבר. זה לא קרה אז, וזה לא יקרה עכשיו.
אתם הרי יודעים שלא נגיב אם חמאס יפר את ההסכם ויירה על שדרות. אתם יודעים שלא נגיב אם יהיו עפיפוני תבערה אל שדותינו. אתם יודעים שלאחר שיעבור זמן, גם לא נגיב על כניסה לפרימטר הריק מחיילי צה"ל.

אז אל תשקרו לנו. אל תשקרו לעצמכם. אין שום ספק שההסכם הזה עם השטן יביא נהרות של דם יהודי, בדיוק כשם שההסכמים הקודמים הביאו, ובדיוק כשם שהסכם אוסלו וגרורותיו הובילו למות בני במלחמה.
אתם יכולים להגיד דברים אחרים. למשל: ששחרור החטופים חשוב מכל הסכנות שההסכם מביא איתו. שהסבל הוודאי והעכשווי של החטופים דוחה את הסבל (הוודאי לא פחות) של החטופים והשכול שיבואו בעקבותיו. שאי אפשר להתנגד לטראמפ, הידיד הגדול והיחיד שלנו. שהצבא צריך מנוחה אחרי שנתיים, וטוב לסיים את המלחמה בשחרור חטופינו.
אפשר להגיד את זה. אבל רק את זה.
אנא מכם: אל תכשירו את השרץ של מדינה פלשתינית. אל תכשירו את השרץ של שחרור רוצחים. אל תכשירו את השרץ של העברת האחריות לביטחוננו לידי גורמים זרים.
אפילו אם זה נעשה על ידי נתניהו וטראמפ.
