accessibility-icon
share-icon
מחבלים חמאס על טנק שרוף של צה"ל ב-7 באוקטובר | צילום: שאטרסטוק
מחבלים חמאס על טנק שרוף של צה"ל ב-7 באוקטובר | צילום: שאטרסטוק
עומרי חיים
עומרי חיים
40

יז תשרי ה'תשפו (09.10.25)


אפשר לרצוח, לטבוח לאנוס - ולקבל פרס | השלכות העסקה עם חמאס

העסקה שעשתה ישראל עם חמאס מצוינת בטווח המיידי, שכן היא מחזירה את חטופינו הביתה בזמן שכוחותינו עוד ברצועה • ואולם, את העסקה אופפות שאלות מטרידות לטווח הרחוק, בעיקר סביב שאלת מחיר שחרור המחבלים, שאלת השלטון ברצועה ביום שאחרי, וכמובן הדרישה המעורפלת על פירוק חמאס מנשקו


העסקה שאליה הגיעה ישראל היא מצוינת בטווח הזמן המיידי. מדוע? כי תוך ימים בודדים אנחנו אמורים לקבל אלינו חזרה את חטופינו ובמקביל לא לסגת לגמרי מרצועת עזה.

מה מעבר לטווח הזמן הזה? הרבה תהיות וסימני שאלה גדולים, חשובים, מהותיים וגם מטרידים מאד.

1. מחיר שחרור המחבלים בעסקה הזאת, כמו בעבר, הוא מחיר בלתי נסבל.

אנחנו ממשיכים לייצר את עתיד הנהגת הטרור הפלשתיני הבאה, שתטבח חס וחלילה ביהודים במוקדם או במאוחר ומשאירים את עצמנו, כך נראה, באותו מעגל טרגי של שחרורים-ואסונות: עיינו בתרשים הזרימה עסקת שליט>שחרור סינוואר>שבעה באוקטובר.

maximize-image
images-count2+
חגיגות שחרור מחבלים בעיר רמאללה, ארכיון | צילום: פלאש 90

בחילופים הללו אנחנו מלמדים את כל חורשי רעתנו באזור: אפשר לרצוח, לטבוח, לאנוס ולחטוף יהודים – ואחרי כל זה: עוד לסחוט מהם הישגים כבירים. בנוסף, יש מי שגורסים שאנחנו לא בפאתי עסקת שליט 2.0 אלא בפאתי אוסלו 2.0, אבל עוד חזון למועד.

2. מי ישלוט ברצועה? לפי חמאס יהיו אלה ידיים פלשתיניות.

האם אתם משווים בנפשכם שאחרי כל הקורבנות, הכאב, הצער והאובדן של ישראל במלחמה הזאת מי שישלוט ברצועת השטח שעשתה בנו מעשיים שואתיים – יהיו אותם אנשים שביצעו את המעשים הללו? ושלא ישקרו לכם לגביי "טכנוקרטיים פלשתיניים" ניטרליים – אין חיה כזאת בטבע. למעשה, אסור שכל דבר שקשור במילה "פלשתין" על כל הטיותיה יהיה קשור איכשהו בניהול הרצועה והשליטה בה ביום הבא.

maximize-image
images-count2+
צילום: רויטרס

3. מה יעלה בסוגיית הנשק של חמאס?

נכון לרגע זה מדובר על "הקפאתו", מה זה אומר? מי יודע. בכל מקרה חמאס על נשקו לעולם לא יוותר – גם אם הוא "ייטמע" בתוך מסגרת פלשתינית מדינתית, אותה מדינה שבחמאס שואפים להקים על חורבות מדינת היהודים.

ועוד.

התנהלות חמאס עכשיו נגזרת מעולמות ההודנה: אני חלש, אני איסוג לאחור, אתחזק ואחזור לטבוח באויב שלי. ובכלל חשוב מאד להבין: האויב שלנו רואה היום ניצחון, מרגיש מנצח, למה?

ראשית, הוא הצליח (לדבריו) להביא לסיום המלחמה, לא הפסקת אש – אומרים בחמאס – "סיום המלחמה": בלי הודעה רשמית אמריקנית על זה, אומר בכיר ארגון הטרור אוסאמה חמדאן, אין החזרת חטופים.

בנוסף – חמאס שרד, נכון לרגע זה הוא נשאר ארגון בעל זרועות חמושות וממשלתיות בשטח בעזה. אנשיו לא הוגלו, עזה החמאסית לא הוגלתה, חמאס עצמו לא חוסל באופן מוחלט, מעוזיו האחרונים – העיר עזה ומחנות המרכז – לא נפלו.

מחבלי החמאס בשחרור חטופים בחודש פברואר |
maximize-image
images-count2+
אנשיו לא הוגלו, עזה החמאסית לא הוגלתה | צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90

כמו כן, כוחותינו ייסוגו גם אם באופן חלקי, מעברים ייפתחו וסיוע ייכנס לרצועה בכמויות ובמנגנון שמעדיף חמאס. עברו על תנאי ההסכם של חמאס לאורך כל המלחמה ושאלו את עצמכם באופן אובייקטיבי, עד כמה הוא הצליח היום להגשים את מטרותיו?

סיום המלחמה

נסיגת כוחות צה"ל

פתיחת מעברים

הכנסת סיוע (וחזרת העזתים למקומות מגוריהם)

בנייתה מחדש של עזה

חמאס מנהל נגדנו معركة مفتوحة – "מערכה פתוחה", בעיניו המלחמה הזאת היא אך עוד סבב בדרך להכרעת המלחמה הגדולה יותר שסופה הוא אחד ויחיד מבחינתו ומבחינת שאר הארגונים הפלשתיניים כאן – סופה של המדינה היהודית ושל הנוכחות היהודית בין הנהר לים.

שום דבר עוד לא נגמר.

עומרי חיים

עומרי חיים

ראש דסק ערבים בעכשיו 14, בעל תואר ראשון B.A במסלול מדעי המדינה וקרימינולוגיה. לשעבר כתב ערבים ומזרח ירושלים בתאגיד השידור הציבורי ועורך ומגיש תוכניות ברשת ב'

עקבו אחרינו גם ב-Google News