בלילה המרגש הזה חשוב להזכיר שהמבצע לכיבוש העיר עזה, שהביא להסכם על שחרור כל החטופים, יצא לדרך בהוראת הדרג המדיני למרות התנגדות נחרצת של צה"ל ושל הממסד הביטחוני, והמקהלה הקבועה של התקשורת הישראלית שהתייצבה באופן אוטומטי מאחורי "אנשי המקצוע" ונגד נבחרי הציבור.
שוב ושוב הסבירו לנו "המומחים" שהתמרון בקרבת החטופים יהרוג אותם – אך הוא הציל את חייהם והביא להם חירות.
1+חשוב גם לומר ביושר שאיש לא חף מטעויות, וגם הדרג המדיני טעה כאשר בזבז לריק כחצי שנה של שיחות עקרות מול חמאס מאז סוף העסקה הקודמת ותחילת המבצע לכיבוש העיר עזה. ההימנעות מהפעלת לחץ צבאי מקסימלי הייתה שגיאה שהאריכה את המלחמה ואת סבלם של החטופים. רק לחץ צבאי מקסימלי ונכונות להשמיד את האויב הביאו לגאולת החטופים.
ועוד יש להוסיף שהרמטכ"ל, אייל זמיר, שהתנגד בתוקף למבצע, הבהיר בזמן אמת שיבצע כל החלטה שיקבל הדרג המדיני, גם אם תהיה בניגוד לדעתו – ובשורה התחתונה עמד בכך וצה"ל תחת הנהגתו עמד במשימה והשיג את היעד שהוגדר לו.
1+ולבסוף, חיוני גם לומר את המובן מאליו: שהכי קל, לי ולכל עמיתיי, לשבת ולחלק עצות וציונים מהאולפן או מהמקלדת. כשאנחנו טועים – ואנו טועים לא פעם – לכל היותר מזכירים לנו את זה ברשת או בערוצים המתחרים; אבל כשהעושים במלאכה האמיתית טועים – בדרג המדיני ובדרג הצבאי – חיי אדם אובדים וגורלות נחרצים. עליהם מונח המחיר הנורא של במקרה של כישלון, ולהם מגיע הקרדיט המלא במקרה של הישג.
