נתן מרגלית, פדוי השבי המצרי שוחח היום (שני) עם נוי בר בתוכנית "ישראל הבוקר" וסיפר על התקופה הקשה שחווה, הקרבות במלחמת יום כיפור וכן על השחרור, בעדות מטלטלת ומרגשת.
מרגלית סיפר כי מהרגע השבי מלווה את האדם שיצא ממנו לאורך כל החיים: "קודם כול, כמה זמן. שבי, קודם כול, אני תמיד אומר את זה, שבי זה לכל החיים, זה לא איזושהי תקופה שהיית וזה נגמר. שבי, אתה לוקח אותו מהיום שנפלת בשבי".
1+לאחר מכן תיאר את הנסיבות שהובילו לשבייתו על ידי מצרים: "נפלתי בשבי במלחמת יום כיפור. הייתי בתעלה במוצב בשם אורקל. במהלכו, במסגרת המלחמה, עלינו על מארב ונפלתי בשבי. התקופה של השבי היא תקופה מאוד קשה וסוערת. הייתי שם מהיום הראשון עד ממש שעתיים לפני החזרה לארץ. הייתי לבד, אזוק בידיים וקשור בעיניים. והחברים היחידים שלי, הם היו הג'וקים.
"בתקופה הזאת אתה חווה אירועים בעוצמה מאוד גבוהה, טלטלות חזקות, הוצאה להורג. אני זוכר שנסיעה, כשנסענו מפורט סעיד לקהיר במהלך המלחמה, ישבנו באיזשהו טרנזיט, פולקסוואגן טרנזיט, ופתאום תקף אותנו מטוס של חיל האוויר הישראלי, ואתה שומע את היריות, זה נשמע כמו מכונת תפירה. אתה מרגיש את החום של הלהבה של המנוע, והמטוס עובר מעליך, ואתה אומר, וואו, ניצלתי. ופתאום אתה שומע את המטוס עושה סיבוב, ועוד פעם אתה שומע את מכונת יריה יורים עליך, ואין לך לאיפה לברוח".
1+על השיקום מהשבי סיפר מרגלית כי "מה שנקרא היום פוסט-טראומה, שיש לה שם, ויש לה סימנים, ויש לה צורת טיפול כזאת, ושיטות טיפול כאלה ואחרות. בתקופה שאני חזרנו, כשחזרנו ב-73', עוד לא היה שם, המחלה אפילו עוד לא הופיעה בספר המחלות העולמי. רק לקראת סוף שנות ה-80 המאוחרות ידעו שיש דבר כזה שנקרא פוסט-טראומה, עם סימנים, עם שיטות טיפול ודברים כאלה".
מרגלית אף תיאר את רגעי השחרור: "את הקטע של השחרור נודע לי רק בבוקר של היום של השחרור, עד אז לא… לא ידענו, לא ידעתי, ידעתי, ידעתי, זה הלך ככה. קודם כל, ידענו שיש, כינסו את כל השבויים ביחד פעם ראשונה, ושר המלחמה המצרי כינס אותנו, והוא נתן לנו נאום חוצב להבות למה מצרים יצאה למלחמת הגנה, שכולנו ידענו שהם תקפו, והבנו שהמלחמה הסתיימה, לא ידענו פרטים או תוצאות, מה קרה שם, אבל הבנו שיש הפסקת אש, ובמסגרת ההפסקת אש יהיו חילופי שבויים".
