כמה דברים שצריך לזכור, רגע לפני שאנחנו חוגגים את הכניעה של חמאס: כבר חודשים ארוכים שחמאס מסרב לעסקה, גם בתנאים מופלגים. מה שהביא את חמאס להתגמש ולייצר שינוי דרמטי במשוואה היו גבורת חיילי צה״ל שפגעו בשדרות הפיקוד ובאלפי מחבלי חמאס, ניסיונות החיסול בדוחא, הלחץ המאסיבי של טראמפ והכניסה של צה"ל לעיר עזה.
כל מה שהיינו צריכים לעשות זה ללחוץ עוד עם הרגל על הגז. השאלה היא לא למה העסקה הזו לא קרתה עד עכשיו, אלא למה לא פעלו בלב עזה כבר מזמן. כמו בפחד מחיסול נסראללה לאורך השנים – גם כאן הבהלנו את עצמנו מפעולה מוחצת נגד האויב.
1+כולנו מחזיקים אצבעות שהשלב הראשון של העסקה יצלח ונראה את החטופים חוזרים הביתה – אבל בצד השמחה מגיעה גם אחריות מדינית וביטחונית, בטווח הזמן המיידי ולשנים הרבות הבאות. אם לא נמנע מחמאס ומהרשות הפלשתינית לשוב לשלוט ברצועה – הכל היה לשווא.
צריך וראוי לדבר על היום שאחרי – האם אנחנו מעניקים את עזה על מגש של כסף לרשות הפלשתינית? האם חיסלנו את חמאס לפני שיצאנו ממרכז הרצועה? מה עם איום המנהרות ואוטוסטרדת ההברחות באמצעות רחפנים מגבול מצרים ואיך תיראה ישראל ביום שאחרי שחרור רוצחי משפחת פוגל ורוצחי המונים אחרים לרחובות?
1+כולנו מתפללים לראות את החטופים בבית, עוד בחג הקרוב – אבל רגע אחרי שיתממש שלב א׳ בעסקה אנחנו צריכים להבין איך מנצחים באמת. ולא לשכוח, אפילו לרגע אחד, את מה שעשו לנו כאן בשבעה באוקטובר. אמרנו "לעולם לא עוד" – עכשיו זה הזמן לוודא שזה יקרה.
