2 היהודים שבאו להתפלל ביום הכיפורים בבית הכנסת במנצ'סטר, לא היו ישראלים. הם לא היו קשורים לישראל בשום צורה שהיא. אבל הם נרצחו רק בגלל יהדותם על בימה כביכול פוליטית, כשההפגנות הפרו-פלשתיניות ממש באזור הרצח, אפילו לא נרגעו ליום אחד. והסיפור הזה צריך להראות לנו משהו – אין קשר, בין הביקורת על ישראל לבין מה שקורה בעזה. עזה היא הקטליזטור לשד אנטישמי שהיה שם תמיד וחיפש סיבה לצאת החוצה.
ובמי העולם הנאור בכלל תומך בשם הליברליות? בתרבות שמקדשת מוות על פני חיים, שאינה מכבדת זכויות נשים, להט"בים, בעלי צרכים מיוחדים, בעלי חיים ושום ערך ליברלי שבשמו הם כביכול נלחמים. הרי אם מחר תחליפו את ישראל בפלשתין, לא יהיה כאן שום דבר ערכי מבין אלו. ובנוסף, היעד הבא יהיה כיבוש אירופה ונוצרים ישחטו באופן אכזרי לא פחות ממה שעשו לנו. אבל כל זה לא משנה – כי השנאה לישראל חזקה יותר.

הביקורת על ישראל אינה קשורה לעזה
טבח ה-7 באוקטובר היה המסמר האחרון בארון הקבורה באידיאולוגיה הליברלית עליה גדלתי. לפחות על החלק המדיני-ביטחוני שלה (כי בצד החברתי אני מוסיף להחזיק בעמדות ליברליות).
תבינו, גדלתי במכבים ובשדה בוקר, במקומות הליברלים ביותר בארץ. עבדתי בידיעות אחרונות, בוואלה, ב-Ynet ובישראל היום וינקתי את התזה, שנראתה לי בזמנו אופטימית ונכונה, שאם רק נעשה כך וכך נתקבל כאומה מן המניין בקרב אומות העולם. ובעולם נורמאלי, הגיוני גם שזה היה קורה.
בקיעים החלו לחלחל בי באינתיפאדה השנייה. הרי אם הצענו להם הכל, קיבלנו אלף הרוגים באוטובוסים ובתי קפה מתפוצצים, והעולם רק ביקר אותנו יותר – אז משהו כאן לא עובד. זה נמשך להתנתקות ותהליך ההתפכחות הארוך שעברתי הושלם בטבח שמחת תורה.

מרבית חברי הם ליברליים. עדיין. ואחד מהם שמטייל עכשיו באיטליה, נדהם ממבול ההפגנות האנטי ישראליות בפירנצה. "יש טירוף דעת נגד ישראל. דגלי פלשתין בכל מקום" אמר. וזו גם בדיוק הסיבה מדוע כרגע אני לא טס לאירופה, גם לא לאיטליה שעד לא מזמן הייתה מקום ידידותי וציורי לתייר הישראלי.
הרי אם חמאס תקף אותנו סתם כך ללא סיבה, טבח ואנס משפחות שלמות בסצנות שיכולות ללמד את מיטב הפוגרומים של המאה ה98 וה-20 אכזריות מה היא, והדבר הזה רק גרם לאנטישמיות בעולם להגיע לשיאים חדשים – אז צריך להסתכל למציאות בעיניים, גם אם היא ממש לא נעימה.
והאמת היא שהביקורת הארסית וההפגנות נגד ישראל לא קשורות לעזה. עזה היא פשוט הפלטפורמה, התירוץ, שנותן לגיטימציה לשד האנטישמי שתמיד היה קיים לצאת החוצה. כי זה לא מנומס בעולם המודרני לשנוא בגלוי יהודים. אבל זה נתפס פופולארי ואפילו הומני להפוך אותנו לדמונים, להאשים אותנו בכל מה שעשו לנו ולמנוע מישראל להגן על עצמה.

צילום: אריק מרמור / פלאש 90
הרי מה יותר טוב לאנטישמי מלאפשר למישהו אחר לחסל את הבעיה במקומו, ועוד כשזה נחשב הדבר ההומני והנכון? גם היטלר לא חשב שהוא עושה משהו מרושע, אלא שהוא הופך את העולם לטוב יותר, נקי מהמגפה היהודית.
חמאס יסרב לסיים את המלחמה, ויהמר על המשך חיבוק מהעולם הנאור
אנחנו צריכים להבין דבר אחד עצוב, אבל חשוב: הביקורת על ישראל לא קשורה למה נעשה או לא נעשה. ההלקאה העצמית הזו שמאשימה תמיד את עצמנו, והחשיבה שבאה בעקבותיה – שאם רק נעשה כך וכך הפלשתינים יהפכו לציונים ויהיה כאן מונקו – מתעלמת מהיותנו יהודים ומהסיבה שהקמנו כאן מדינה מלכתחילה. ואני מבין למה. זו נשמעת גישה קיצונית, אנכרוניסטית של העולם הישן. מאז העולם התפתח ובכלל, מי רוצה להאמין שזו המציאות? אבל זו האמת ידידיי.
ואני אומר לכם את המציאות המרה: טבח ה-7 באוקטובר, הביקורת הארסית נגד ישראל והפיגוע האנטישמי במנצ'סטר, היו מתרחשים בכל מקרה, גם אם בשלטון הייתה מרצ עם קואליציה של מפלגות ערביות.

ברגע שנבין שמלחמות היהודים בנינו פחות רלוונטיות למה שקורה בחוץ, נוכל לעסוק במה טוב ונכון לנו כאידיאולוגיה והצעדים הקונקרטיים הם כבר אסטרטגיה. את זהבה גלאון ואיתמר בן גביר שונאים בחוץ באותה צורה משום ששניהם יהודים. שנאה זו מקורה אחר לגמרי ולא קשור עד כמה אתה יונת שלום.
ואני אומר לכם, שלמרות שישראל הסכימה לתוכנית סיום המלחמה של טראמפ וכל העולם המוסלמי כולל טורקיה לוחצים על חמאס לסיים את המלחמה, הוא יסרב כי הוא רואה מה קורה בחוץ ומבין שיש לו גב. וגם סירוב זה לא ישנה את מדיניות אירופה שתמשיך להאשים אותנו. כי זה מה שהיא עושה תמיד.
טבח ה-7 באוקטובר, הביקורת הארסית ועלית האנטישמיות שבאה לאחר מכן שינו סופית את תפיסת עולמי – איני מנסה כבר לרצות את "העולם הנאור", אלא להבין שאנו צריכים לשרוד כאן כדי שלא יכניסו אותנו שוב לקרמטוריום.
