זו השנה ה-26 שמכון מאיר מקיימים את הכנס והשנה הוא יתקיים ביום שלישי הקרוב, ח' תשרי (30.9.25), החל מהשעה 09:00 ועד 20:30. במהלכו יתקיימו מגוון שיעורים לגברים ונשים על ידי רבנים ממכון מאיר, ומעמד סליחות ברוב עם.
לאחר מכן תתקיים העצרת המרכזית במעמד גדולי הרבנים: הרב דב ביגון – ראש מכון מאיר, הראשל"צ והרב הראשי לישראל הרב דוד יוסף, הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר, הראשל"צ הרב שלמה עמאר, והרב שמואל אליהו – הרב הראשי לצפת. בסיום העצרת תתקיים הרקדה עם להקת מזמור שיר. ההרשמה והכניסה חינם.
"היום שגיליתי את מכון מאיר היה יום שאני לא אשכח, יום ששינה לי את החיים"
רבים שחיפשו את הדרך לעולם של תשובה ותורה ונחשפו למכון מאיר, מספרים כי המכון היה נקודת מפנה של חייהם. אחד מהם הוא גל תושיה (49), נשוי ואב לארבעה, מתגורר בבאר מילכה ועובד כחקלאי בתחום הגפנים, הזיתים ועוד.
אין ספק שתושיה לא דמיין שככה החיים שלו ייראו, לפני כ-18 שנה, כשלמד קולנוע וטלוויזיה בתל אביב והכיר את רוני, לימים אשתו ואם לארבעת ילדיו.
מהופעה בברלין לשתילת עגבנייה: ההתפכחות הראשונה
תושיה מספר: "אחרי כמה שנים של היכרות התחתנו, חיינו את חיי הבוהמה התל אביביים הכי שאפשר, רחוק מכל מה שנקרא יהדות. באותם השנים הייתי מוזיקאי שעסק במוזיקה אלקטרונית אפלה, והוזמנתי להופעה גדולה בברלין. מיד אחרי המופע, מנהלת המופע רצתה לשלם לי מיידית, היא לקחה אותי לחדר צדדי והביאה לי הרבה כסף במזומן, אבל באותו רגע הרגשתי שהיא קונה אותי רק כי אני יהודי. זו הייתה חוויה של התפקחות שאני עד היום לא יודע להסביר למה. רציתי עד אז להיות כמוה, לחיות שם, הכי רחוק ממה שנקרא יהודי. אבל באותו רגע הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק מהעולם הזה".
"זה קרה לפני 18 שנה. חזרתי לגור בבית הקטן בתל אביב יחד עם אשתי. הייתה לנו גינה קטנה והורדתי את כל הקוצים שהיו בגינה, שתלתי שם עגבנייה ראשונה ולאחר חודשיים אכלתי אוכל שגידלתי בפעם הראשונה. זו גם הייתה חוויה של התפקחות של משהו אמיתי. באותם השנים הייתי סאונדמן בתל אביב בתוכניות שונות כמו כלבוטק, גיא פינס ועוד".
"מה אני מעביר לה?": החיפוש העצמי מתחיל בבית הכנסת
"בשנים האלו הבת הראשונה שלי נולדה, וכשהיא הייתה בת שעתיים שאלתי את עצמי 'מה אני מעביר לה?'. התחלתי תהליך של חיפוש עצמי. אמנם למדתי רבות גם פילוסופיה, אבל זה לא מה שהרגשתי שאני רוצה להעביר לה. התחושות האלה שלחו אותי לבית הכנסת לשמוע את קריאת התורה. מיד כשנכנסתי לבית הכנסת הגבאים שמו לב אליי, שמו לי טלית, כיפה וסידור. הייתה לי שם תחושה של משהו עמוק שאני רוצה עוד מזה".
זו לא הייתה חוויה חד פעמית. תושיה המשיך להגיע מדי שבת לבית הכנסת: "אשתי רצתה להרוג אותי, מבחינתה עד אז שבת זה היה טיולים ומסעדות, ואני התחלתי תהליך אחר של עיון בפרשת שבוע תוך כדי עבודת האדמה וקראתי כל מה שפגשתי. כך במשך שנתיים, כשאני כל הזמן מסתובב עם כיפה בכיס אבל אין לי כל קשר לשום דבר דתי, או אמוני".
"מעמד הר סיני קטן": גילוי מכון מאיר והחיבור לאדמה ולתורה
אבל אז משהו קרה גם לאשתו של תושיה: "בגלל שעברנו למקום מאוד מרוחק, אשתי, שהייתה כבר בהיריון השני, מאוד חששה לקראת הלידה. היא ראתה שלי יש ביטחון ולה אין, והבינה שזה קשור לאמונה וזה קירב אותה. באותם השנים שהתגוררנו ביישוב קרוב לבאר מילכה, נכנסתי לאחת המשפחות שהתגוררה במקום וראיתי שהילדים שלה צופים במשהו מאוד מעניין במחשב. כששאלתי אותם 'מה זה?', ההורים של המשפחה אמרו לי שזה מכון מאיר".
"זכרתי את השם והלכתי הביתה לפתוח במחשב את האתר של מכון מאיר. שם היה קישור לארכיון שיעורים, וזה היה לקראת הימים הנוראים. החלטתי להוריד את השיעורים שראיתי שם עם שלל הרבנים של מכון מאיר, שמתי את כולם על המכשיר הנייד וביום אחד שמעתי את כל השיעורים תוך כדי שאני עובד בשדה. אז עבדתי כפקח של הדברה ביולוגית בערבה, ובשבילי זה היה כמו מעמד הר סיני קטן. לא הבנתי שיש קשר בין אדמה לתורה ולארץ ישראל, והשיעורים חיברו אותי לזה. כך במשך תקופה הקשבתי לשיעורים וחשבתי שככה לומדים תורה. אבל אז הגיעה שנת שמיטה, וכמו אדם מתחזק, החלטתי לשמוט את האדמה ועלה לי רעיון לנסוע למכון מאיר בירושלים וללמוד שם במשך אותה שנה".
מביקור ראשון למעבר לירושלים: "לא יכולתי להפסיק את כל הטוב הזה"
כל המשפחה נסעה יחד עם תושיה להכיר את מכון מאיר: "כל המשפחה ליוותה אותי בחוויה הזו והרב ביגון פגש אותנו, ממש עצר את הכל ולקח אותנו להכיר את המקום, את הרבנים, ובגאווה גדולה הוא גם הראה לי את בית המדרש שהיה מלא באנשים שצועקים ולומדים ומתפלפלים. בשבילי זו הייתה חוויה מיוחדת, כי ממש לא ככה לומדים באוניברסיטה. ראיתי את התשוקה ללימוד התורה, את ההתלהבות. הייתי אז כמעט בן 40 וזה יום שלא אשכח לעולם".
במשך אותה שנה הגיע תושיה מדי שבוע ליום לימוד תורה, יום שבו היו לו חברותות עם גדולי הרבנים של מכון מאיר: "קיבלו אותי במכון מאיר בחיוך ובמאור פנים וארגנו לי יום מיוחד ומושקע בחברותות עם הרבנים של מכון מאיר. לאט לאט הבנתי שקשה לי לחזור הביתה אחרי פעם בשבוע, ואשתי הבינה את זה והציעה לי להישאר לישון שם בשביל ללמוד יום נוסף".
"במהלך אותה שנה למדתי שבוע שלם כאשר הייתי ישן במכון מאיר וחוזר רק בשבתות הביתה. לא יכולתי להפסיק את כל הטוב הזה, ובשנה שלאחר מכן, כל המשפחה עלתה לגור בירושלים. הילדים למדו במוסדות בשכונה ואני הייתי על הציר בין עבודת האדמה בבאר מילכה לבין חיבור לרוח במכון מאיר בירושלים".
השליחות של הרב אליהו והקשר שנמשך עד היום
נקודת חיבור נוספת עם מכון מאיר הייתה כאשר המכון שלח בחורים לעבוד בעבודת האדמה אצל תושיה במשק בבאר מילכה: "אלו היו בעלי תשובה יקרים שהגיעו אלינו ליום של חקלאות, קצת להתאוורר ולהתחזק בעבודת האדמה. וכך במשך ארבע שנים הייתי על הקו בין ירושלים למכון מאיר. ארבע שנים שאחריהן הייתי צריך לקבל החלטה של מה עושים, היה מאוד קשה לנהל שגרת חיים של חצי פה וחצי שם. הלכתי לשאול את הרב שמואל אליהו מה לעשות, והוא אמר לי: 'יש לך שליחות, תקים סניף של מכון מאיר בבאר מילכה'".
סניף של מכון מאיר טרם הוקם בבאר מילכה, ומשפחת תושיה שבה לגור במקום, אך הקשר עם מכון מאיר נמשך עד היום: "אנחנו (עדיין) המשפחה הדתית היחידה באזור, ברוך ה' חיים בכיף ונעימות, ממש כמו במכון מאיר – 'באהבה ואמונה' ובמאור פנים יחד עם שאר החברים בקהילה. הקשר עם מכון מאיר נמשך, ומדי פעם מגיעים אלינו בחורים לעבוד בחקלאות. אני לא מפספס הזדמנויות שונות לפגוש את הרבנים של מכון מאיר, גם בשבתות שהם מגיעים אלינו, על אף העומס שלי כחקלאי. מכון מאיר שינה לי את החיים, ונולדתי מחדש יחד עם כל המשפחה".
