במשך שנים, ישראל טיפחה את המיתוס שירדן היא "מדינת חיץ" שקטה, ממלכתית ואחראית. אלא שהשקט הזה מטעה. ירדן של 2025 איננה ירדן של 1994. זוהי מדינה שמעל 70% מאזרחיה הם פלשתינים, שהזדהותם עם חמאס ועם הנרטיב של "שחרור פלשתין" הולכת וגוברת.
אם נשיל לרגע את התקינות הפוליטית ונביט באמת, נבין כי ירדן כבר היום מתפקדת כמדינה פלשתינית לכל דבר ועניין, תחת שלטון האשמי "זמני" שמתנדנד על קרקע רעועה.
חמאס בבירה עמאן, לא אויב?
הפגנות ההמונים בירדן, הקריאות לג'יהאד והשלטים הדורשים "חידוש המאבק המזוין"- כל אלו אינם תופעה חולפת. המלך עבדאללה מנסה לשמר שלטון סמלי, אך בפועל הוא שבוי בידי הרחוב הפלשתיני ובידי מנגנונים שמתנהלים מתוך פחד ולא מתוך ריבונות. ההתקרבות של הציבור הירדני לחמאס אינה נובעת מאהבה לעזה, אלא מתחושת זהות לאומית, והיא סמן מטריד.
זהו גבול שעלול להתהפך עלינו בין לילה.
האשליה הגדולה: "הסכם השלום"
כבר היום אנחנו רואים כיצד הסכם השלום הולך ומתפורר מבפנים. השגרירות הישראלית כמעט אינה מתפקדת, הקשרים הכלכליים מוקפאים והיחסים הביטחוניים מצומצמים למינימום ההכרחי המשרת את בית המלוכה. אבל הציבור הירדני, זה שבסופו של דבר קובע את הטון ברחוב, רואה בישראל אויב. מדינה שאזרחיה רואים בך אויב, עלולה להפוך לאויב בעצמה.
הגבול הארוך והפרוץ
גבול ירדן הוא מהארוכים והרגישים של מדינת ישראל (309 ק"מ). דרכו מסתננים סמים, אמצעי לחימה, ולעיתים גם מסרים ומודיעין בין גורמי טרור ביו"ש לבין תאי טרור בגבול המזרחי. ההברחות אינן תופעה שולית; הן עדות לקריסת המשילות הירדנית בדרום, ובעיקר עדות לסיכון הישיר על לב ליבה של ישראל.
קריאת השכמה: הגבול אינו 'גבול שלום'
המציאות החדשה מחייבת שינוי עמוק בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. עלינו להפסיק להשלות את עצמנו שמדובר בגבול בטוח ולהיערך לאפשרות של קריסת המשטר בירדן, בין אם בהפיכה פנימית או בחדירה אסלאמית.
יש להקים לאלתר אזור חיץ מבצעי קבוע על גבול ירדן, שיכלול מרחב אבטחה (לשיבוש וסיכול) ומרחב החזקה (קו עצירת אויב), כדי להגן ביום פקודה על הנכסים החיוניים של מדינת ישראל, ובראשם היישובים סמוכי הגדר.
חובה להניח אצבע ברורה על הדופק הפלשתיני בירדן ולא לחשוש לומר בקול רם: ירדן של היום היא מדינה על סף התלקחות אנטי-ישראלית מסוכנת.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ליפול שוב למלכודת האשליה. השקט הירדני הוא שקט מדומה, כמו זה שלפני הסערה. גבול שלא שומרים עליו, הוא גבול שעלול להיפרץ בדיוק בזמן שלא מצפים לכך.
"וְיָשְׁבָה בֶטַח וְשַׁאֲנַנָּה… וְשָׁכְנָה לָבֶטַח… הִיא הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח" (צפניה ב', ט"ו) – פסוק זה ודומים לו מבטאים את האשליה שבשקט החיצוני, שיכול להתברר כקרקע לאסון גדול.
